<h1>שיטה מקובצת</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תוס' ד"ה ששחטן בדרום וכו', ברישא הוי ליה למיתני ששחטו בדרום וקבל בצפון, ואח"כ שחטן בדרום וקבל דמן בדרום דהוי ליה לא זו אף זו דסדר המשנה כך הוא אבל השתא ששונה וקבל דמן בדרום והדר וקבל בצפון א"כ הוי זו ואין צ"ל זו ולא הוי שיטת המשנה. תוס' מהר"פ.
תוס' ד"ה ששחטן בדרום וכו', ובגמרא תני אפילו שניהם שוגגין ובמשנה שייריה. גליון כתוב בגליון הרא"ש כתב הר"פ הטעם שלא הביא במתניתין שחט בדרום וקבל דמן בדרום ואמר תירוץ קושית התוס' מהא דלא תני ואין צריך לומר דהא דלא תני דרך המשנה בכך דלק"מ נראה דלפי זה הכלל דקאמר ר' יהושע במתניתין דכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בו וכל שאין לו היתר מועלין בו לפי זה ניחא הכל וה"ק לא זו ששחט בדרום וקבל דמן בדרום דפשיטא דמועלין בו דיש בהן פסול גדול ואין בהן שעת היתר לכהנים אלא אפילו קבל בצפון דיש בהן קצת היתר יותר אפ"ה לא נפקי מגו מעילה ולא זו שחטן בדרום דלית בהו היתר לכהנים אלא אפילו שחט בצפון וקבל דמן בדרום דעיקר פסול צפון גבי שחיטה כתיב כדכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וא"כ צריך כשרות בצפון גבי שחיטה יותר מקבלה והכי איתא כה"ג פ' שני דזבחים תלה הבהמה ושחטה פסול דבעיא ירך המזבח צפונה וליכא אבל תלה וקבל כשרה וסד"א דהוי שעת היתר ונפקי מידי מעילה להכי תני מועלין בה. בגליון מתוס' מהר"פ.
תוס' ד"ה שחטן בדרום וקבל דמן בצפון וכו', שהוא שיבוש דהא אית ליה. גליון ולפי מה שפי' אין צריך להגיה ופי' המתניתין כמו שפי' לא זו זרק בלילה פשיטא דמועלין דהא אין בה שעת היתר לכהנים הואיל והזריקה היתה בלילה אלא אפילו זרק ביום סד"א דהוי שפיר שעת היתר ונפיק מידי מעילה לכך קמ"ל דמועלין. ע"כ מצאתי בגליון מתוס' מהר"פ.
תוס' ד"ה שחטן בדרום וקבל דמן בצפון וכו', אלא גרסינן איפכא וכו' דאיכא מעילה. ויש ליישב גירסא ראשונה ור"ל כך לא מבעיא זרק בלילה דליכא פסול כי אם בזריקה פשיטא דמועלין אלא אפילו שחט בלילה [וזרק ביום] נמי דאיכא פסול בשחיטה בלילה ופסול ההלנה דדם אפ"ה מועלין ולהכי שבק קבלה כו'. חסר בתוס'.
תוס' ד"ה שחטן בדרום וקבל דמן בצפון וכו', דקבלה ושחיטה תכופות זו לזו. גליון וברישא גבי פסול דרום נקט שחיטה וקבלה דהיינו סדר העבודה וזהו יכול להיות לשחוט בדרום ולקבל בצפון או להפך. תוס' הרא"ש וכן בתוס'.
רש"י ד"ה כלל. גליון בדף ד' ע"ב רש"י מפרש משנה זו בגוונא אחרת. (אא"ה כוונתו על ד"ה שקבלו פסולים שפי' בעלי מומין עכ"ה).
תוס' ד"ה פשיטא וכו', דהא פשיטא הוא כיון שהזריקה בפסול דלא מהניא ולא מידי. גליון ול"נ דהא אינו פשוט כל כך דהא איכא דפליגי לקמן עליה דרב גידל וסברי דזריקת פיגול (לא) מפקא מידי מעילה אלא י"ל דבודאי בהכי מיירי מתניתין דזרק הדם אפ"ה מועלין דאל"כ למה לי שינה בלא שינה נמי איכא מעילה קודם זריקה.
גמ', קדשי קדשים לגבי דרום כמאן דחנקינן דמי, וסד"א דלית (להו) [בהו] מעילה קמ"ל דמועלין בהן וכ"ת מאי שנא מקדשים שמתו לא דמי דקדשים שמתו אינו ראוי כלל אבל שחטן בדרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים לקדשים קלי' מיהא ראוי. וא"ת מ"מ בקדשי קדשים מיהא איירינן ולא שייך בהם דרום כלל וכי בשביל שהוא ראוי לקדשים קלים יהיו מועלין מן התורה ואומר מהר"פ דאה"נ דכיון שראוי לקדשים קלים א"כ יש לנו הכשר ומקרי פסולו בקדש כדמשמע בזבחים פרק חטאת העוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד וכיון דאשכחנא דאף בקדשי קדשים אם עלה לא ירד א"כ קדשי ה' קרינא בהו ואית בהו מעילה. תוס' רבינו פרץ.
גמ', אבל ראוי לקדשים קלים. תימה וכי משום כך יהיו מועלין בהן מן התורה מ"מ דרום אינו ראוי (לקדשים) [לקדשי קדשים] ואמר מורי הר"פ דכיון דראוי לקדשים קלים א"כ יש לו הכשר במקום אחר ואיקרי פסולו בקודש כדמשמע בפרק חטאת העוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד וכיון דאשכחן אף בקדשי קדשים אם עלה לא ירד א"כ קדשי ה' קרינא ביה (ואין) [ואית] בהו מעילה. תוס'.
גמ', הואיל וקבל דמן בדרום, אימא דנפיק מידי מעילה דקבלה מקרי טפי עבודה משחיטה. תוס' מהר"פ בגליון.
גמ', הואיל ולאו זמן הקרבה. שאין זו שעה ראויה להקרבת דם כמאן דחנקינהו דמי קמ"ל ומ"מ יש בהן מעילה הואיל ולילה ראויה לאברים ופדרים ותלמודא לא חש לפרש טעם זה לפי שהוא מפורש בזבחים פ' המזבח מקדש ויש לתמוה דמאי קאמר תלמודא רבותא טפי בלילה מדרום ואדרבה גרע דרום טפי דהא כששחטן בלילה איכא מ"ד דאם עלו לא ירדו ובפסול דרום אמרינן דירדו וע"ק כיון דאשמועי' פסול לילה דפליגי בה ר' יהודה ור' שמעון בזבחים אם ירדו אם לאו ואפ"ה לא אמרינן כמאן דחנקינהו דמי כ"ש בחוץ לזמנו וחוץ למקומו דלאו כמאן דחנקינהו דמי וא"כ אמאי תניא לחוץ לזמנו וחוץ למקומו ופר"י דבהדי פסול לילה דמתניתין איכא פסול דדרום והשתא איכא רבותא דלאו מקום הקרבה ודלאו זמן הקרבה הוא וכן בהדי חוץ לזמנו וחוץ למקומו איכא פסול דדרום ולילה דהשתא הוי להו ג' פסולין ביחד וזה דוחק גדול דהיכא משמע פירושא דמתניתין כן וגם סוגיא דתלמודא לא משמע הכי דלעולם מיירי בפסול לילה לחודיה בלא פיסול דרום ושפיר אתיא צריכות דעביד מצריכות מדרום ללילה דמיירי אליבא דרב יוסף דאית ליה [גבי דרום] אליבא דר"ש אם עלו לא ירדו וא"כ בזה הענין דאם עלו לא ירדו שוו דרום ולילה ואיכא רבותא טפי בלילה מדרום משום דלילה לאו זמן הקרבה הוא הלכך אתי שפיר צריכתות כיון דלא אתיא כרבה ותדע דהכי הוא דמסיק נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים מיהא ראוי לקדשים קלים ולא הוי כמאן דחנקינהו ולרבה כמאן דחנקינהו דמי ומועלין בהן מדרבנן כדמשמע בסמוך ואל תתמה אם לא אתי הסוגיא אליבא דרבה דהא איתותב לקמן וכן גבי חוץ לזמנו וחוץ למקומו מיירי בלא פסול לילה ודרום וכ"ת מאי אשמועינן פשיטא דלא הוי כמאן דחנקינהו כדפ"ל דהא לכ"ע אם עלו לא ירדו וי"ל רבותא דסיפא לא [אשמועינן דלא לימא סברא] כמאן דחנקינהו אלא אשמועינן דלא אתיא זריקה ומפקי מידי מעילה אבל פיסול דרום ולילה לא מיירי ברבותא דזריקה אלא אשמועי' [דלא נימא] כמאן דחנקינהו ומיירי גם קודם זריקה והשתא ניחא דצריכי כולהו ותדע דהכי הוא מדעביד התלמוד צריכותא מלילה לדרום ולא עביד צריכותא לחוץ לזמנו וחוץ למקומו וכ"ת מנ"ל האי סברא מתוך המשנה והיכי משמע ממתניתין דהכי הוי אימא דהחידוש הוא דלא הוי כמאן דחנקינהו מדהדר במתניתין בתר דקתני חוץ לזמנו וחוץ למקומו לומר כל שהיה לו שער היתר לכהנים כו' פי' בשעת זריקה ודאי בא לפרש רבותא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו דלא אמרינן דזריקה דידהו מפקי להו מידי מעילה וע"כ אהני קאי דאל"כ אמאי קאי כלל א"ר יהושע אבל ליכא לאוקמי מתניתין כר"ש דאמר בלילה אם עלו לא ירדו וה"נ בחוץ לזמנו וחוץ למקומו לא ירדו והן שוין דמ"מ קשה מאי רבותא טפי בחוץ לזמנו וחוץ למקומו מבלילה אבל למאי דפי' ניחא וכן לא מצי תלמודא לפרש רבותא דדרום ולילה משום זריקה מכח ר' יהושע דמפרש היתר לכהנים ע"י זריקה [חוץ לזמנו וחוץ למקומו] ולא מפרש כגון דרום ולילה וכ"ת משום כיון לא מצית למימר דקאי נמי אפסול דדרום לומר דכל שנעשית הזריקה בפסול מועלין בו משום שהיה לו לפרש במתניתין במילתיה דר' יהושע כמו שמפרש חוץ לזמנו וחוץ למקומו ואי משום הכי לא תני להו משום דתנא להו ברישא הא תנא חוץ לזמנו וחוץ למקומו בהדייהו ואפ"ה הדר תנא להו במלתיה דר' יהושע משום רבותא דידהו הוי מטעם דזריקה דלא מפקא מידי מעילה כדפי' והשתא ניחא מה שהקשינו לעיל בריש שמעתא דפריך פשיטא דלא משני דהרבותא דמתניתין הוי משום זריקה זה אינו מדלא מהדר להו דרום ולילה במילתיה דר' יהושע כל זה דקדק מהר"פ ז"ל זה חסר מן התוס'. כתוב בגליון וז"ל הקשו בתוס' אמאי תני חוץ לזמנו וחוץ למקומו פשיטא דלא הוי כמאן דחנקינהו ופי' מהר"פ דהחידוש הוי לומר דחוץ לזמנו וחוץ למקומו לא נפקי מידי מעילה אבל דרום ולילה חידוש הכי הוי לאשמועינן דלא הוי כמאן דחנקינהו והביא ראיה מדברי ר' יהושע דמתניתין דאי האי כללו להני דלעיל היה לו לפרש כמו שמפרש חוץ לזמנו וחוץ למקומו וזה קשה לי דודאי מפרש שפיר דהא נקט במילתיה שנשחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומו כך לי נשחטה בדרום כמו נשחטה ע"מ לאוכלה חוץ למקומו ועוד דקתני ושקבלו פסולין וא"כ כשהקבלה הוי בפיסול מ"מ קרי ליה שאין לו שעת היתר לכהנים וא"כ תני שפיר הפסולין דלעיל דמכלל אלו נשמע להו והא דנקט חוץ לזמנו משום דהוי פסול גדול שחייבין עליו כרת סד"א דאין מועלין קמ"ל דמועלין וראיה דסברת הספר כך הוא דחידוש דרום הוי לאשמועינן דלא נפיק מידי מעילה דהא כשעושה צריכתות קאמר צריכי כו' אבל שחטן בצפון וקבל דמן בדרום הואיל ומקבלו בדרום הויא נפקי מידי מעילה ואמאי לא קאמר הואיל וקבלה בדרום הויא אימא כמאן דחנקינהו דמי כמו דקאמר גבי פסול לינה אלא ודאי ש"מ דהחידוש הוי כדפי' ופי' הצריכתות הכי הוי צריכי דאי תנא שחט בדרום וקבל דמן בצפון הכא אית בהו מעילה משום דקבלה בצפון היא פי' דלא הוי בצפון אלא הקבלה אבל השחיטה דעיקר צפון ממנה נעשית בדרום ולכך מועלין דלא הוי שעת היתר לכהנים אבל שחטן בצפון וקבל דמן בדרום (הוא) [הואיל] וקבלה בדרום הוה נפקי מידי מעילה פי' הואיל ולא הוי בדרום אלא הקבלה אבל השחיטה שהיא עיקר היא בצפון והויא שעת היתר לכהנים קמ"ל דמועלין והא דקאמר אבל שחטן ביום וזרק דמן בלילה כמאן דחנקינהו קמ"ל ודאי החידוש הוי לאשמועינן (דנפיקי) [דלא נפקי] מידי מעילה כמו האחרים [דהסברא הוי לומר דנפקי מידי מעילה] קמ"ל להיפך אדרבה (דהחידוש הוי לומר דנפקי מידי מעילה) ודכותיה מצינו בפ' חזקת הבתים [דף נ"ב ע"ב] גבי שהיתה נושאת ונותנת בבית וכן בעירובין (פ"ק) [פ"ט דף צ"ד ע"א] מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר היכא דאיכא גיפופא כו' וכמו שפי' מתיישב כל השמועה וכל הגירסת שבספרים וגם הגירסא דבסמוך גבי חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזי ולהכי בעי למאי חזי דכל האחרים אית להו שעת היתר לכהנים במקום אחר כדקאמר הספר הואיל וראוי לקדשים קלים אבל פיגול פסול הוא בקדשים קלים כמו בקדשי קדשים ולהכי בעי למאי חזו כלומר מה ראיות אית ביה דנקרא קדשי ה' ומשני הואיל ומרצה לפיגולו א"כ נקרא בהכי קדשי ה' ע"כ מצאתי בגליון מתוס' מהר"פ.
מתני', חוץ לזמנו וחוץ למקומו, [צ"ל] חוץ לזמנו או חוץ למקומו, אות ו' נמחק. גמ', משום דשחיטתן בדרום, [צ"ל] משום דשחטינן בדרום, אות ת' נמחק. קמ"ל קדשים, ס"א קמ"ל דקדשים. הכא דאית בהו מעילה משום דקבלה בצפון הוא אבל, [צ"ל] הכא הוא דאית בהו מעילה משום דקבלה בצפון הואי אבל. וקיבל בדרום הוא נפיק מידי מעילה ואי תנא האי ה"א, [צ"ל] וקבלה בדרום הוה נפיק מידי מעילה ואי תנא הני הוה אמינא. שחטה בלילה וזרק ביום לילה לאו זמן הקרבה והאי דשחט בלילה [אימא] דנפיק מידי מעילה ואי תנא שחטה בלילה ה"א הואיל וקבל דמה ביום אית בה מעילה אבל שחטן ביום וזרק דמן בלילה הואיל ולאו זמן הקרבה הוא כמאן דחנקינון דמי. [צ"ל] שחטה בלילה וזרק ביום דלילה לאו זמן הקרבה הוא אימא לית בהון מעילה ואי תנא שחט בלילה וזרק ביום הו"א משום דזריקה ביום הואי אבל שחט ביום וזרק בלילה הואיל וזריקה בלילה הואי כמאן דחנקינון דמי. גירסת ס"י וכך גריס רש"י. הואיל ולא זמן הקרבה הוא, עי' תוס' מנחות (דף ע"ט ע"א).
רש"י ד"ה קדשי קדשים ששחטן בדרום וכו', עיקר עבודה דמקבלה. [צ"ל] עיקר עבודה בצפון דמקבלה. שם, אף על גב דקבלה היינו. [צ"ל] אע"ג דמקבלה ואילך דהיינו. ד"ה וכן אם שחט בלילה וזרק ביום וכו', ביום וזו ואין צריך לומר זו. [צ"ל] ביום אלא זו וא"צ לומר זו. ד"ה או ששחטן בצפון וכו', דהיינו פיגול. [צ"ל] דהיינו נמי פיגול. ד"ה כלל אמר רבי יהושע וכו', לכהנים ושוב. [צ"ל] לכהנים אע"ג דשוב, אות ו' נמחק. שם, מהם. שלנה. [צ"ל] מהם אין רשאין לאוכלן אפ"ה אין מועלין וכל שלא היה כו' ואיזו הוא מי שהיה לה שעת היתר שלנה. ד"ה שלנה וכו', הכושר קודם שנפסלה. [צ"ל] הכושר קודם שלנה, הס"ד. ד"ה ושקבלו פסולין וכו', וה"ה נמי דתני ברישא. [צ"ל] וה"ה נמי דהוה מצי למתני ברישא, תיבת דתני נמחק. ד"ה גמ' ס"ד. [צ"ל] גמ' משום דשחטן בדרום אפקינון מידי מעילה בתמיה שהרי במקום קדוש שחיט לה לענין קדשים קלים הס"ד, ומה"ד ס"ד. ד"ה דקבלה בדרום היא, דהיא עיקר עבודה. משום כו', ה"ג אבל שחט בלילה וזרק ביום ובלילה לאו. [צ"ל] דקבלה בדרום הויא, דהיא עיקר עבודה. מה"ד ה"ג משום כו' הוא, אבל שחט בלילה וזרק ביום דלילה לאו.
תוס' ד"ה קדשי קדשים וכו', קדשי ה' ובאימורים אף. [צ"ל] קדשי ה' ובאימוריהן אף. ד"ה ששחטן בדרום וכו', מאי רבותא וא"ת. [צ"ל] מאי קמ"ל וא"ת. שם, שיטת תנאים דכולל. [צ"ל] שיטת תנאים וי"ל דכולל. שם, וקבל בצפון כו' אבל. [צ"ל] וקבל דמן בצפון בצפון וקבל דמן בדרום אבל, תיבת כו' נמחק. שם, מעילה מדלא מפרש. [צ"ל] מעילה והוי כמו דחנקינהו מדלא מפרש. שם, כ"כ מיהו נראה. [צ"ל] כל כך שחטה וקבלה ומיהו נראה. שם, משום דהוא ראוי. [צ"ל] משום דהוי ראוי. שם, אע"ג דהוא רבותא טפי כך דרך משנה. [צ"ל] אע"ג דהוי רבותא טפי כך דרך המשנה. שם, אפילו שניהם ובמשנה. [צ"ל] אפילו שניהם שוגגין ובמשנה. שם, כיון דשמעת חדא. [צ"ל] כיון דשמעינן בחדא. ד"ה שחטן בדרום וקבל דמן בצפון וכו', שיבוש דאית ליה. [צ"ל] שיבוש דהא אית ליה. שם, לצמצם דזריקה היא ע"ג קרנות מזבח ועד דזריק שייך גבי האי חילוק [אבל] ממש סמיך לשחיטה קבלת הדם לזריקה. ד"ה חוץ לזמנו וכו', השתא [כל הני. [צ"ל] השתא בדרום דאיכא כל הני. שם, כל שכן דניחא טפי. תיבות דניחא טפי נמחק.
<h2>דף ב:</h2>
תוס' ד"ה חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכו', ומשני הואיל ומרצה לפיגולו. [צריך להוסיף] ואחוץ לזמנו קאי לומר דאינו נקבע בפיגול ליענש כרת עד שיקרבו מתיריו שהם ד' העבודות שחיטה קבלה הולכה זריקה דכתיב ביה לא ירצה דמשמע דבעינן ריצוי עבודות וחוץ למקומו הואיל ואיתקיש לחוץ לזמנו כדאיתא בפ' המזבח מקדש ובפ"ק דזבחים אמר הואיל ומרצה לפיגולין ולהכי.
תוס' ד"ה ורבה אמר לך וכו', אף ר"י מודה משום דהוי פסול בזריקה וכו'. גליון לשון מהר"פ משום דלא הוי פסול כי אם בזריקה אבל הכא גבי דרום הוי הפסול אפילו בשחיטה וא"כ מאי מדמה זה לזה לר"ש וי"ל טעם זה דקאמר לפלוגי בין היכא שעבד כבר עבודה בכשרות ללא עבד לא מהני לר"ש שהרי בנשחטה בלילה שלא עבד שום עבודה בכשרות אמר ר"ש דאם עלו לא ירדו וא"כ מדמה שפיר מניתנין כו' לפסול שחיטה ע"כ.
גמ', מועלין בהן מדרבנן. גליון ומתניתין לצדדין קתני דאחוץ לזמנו וחוץ למקומו מועלין מן התורה דעלה קאמר ר' יהושע כלליה. מהר"פ.
גמ', ה"נ מדרבנן. וא"ת ודילמא קמ"ל דאין מועלין בהן מן התורה וי"ל דא"כ יצאו מידי מעילה מבעי ליה דבר תורה למה לי ש"מ דאתא למידק הא מדרבנן מועלין בהן ועלה קא פריך מתו נמי תנינא מועלין מדרבנן. ע"כ מתוס' מהר"פ זצ"ל גליון, לימא תנינא להא דאמר עולא כו' פי' ומאי קמ"ל וא"ת ודילמא קמ"ל דאין מועלין מן התורה וי"ל א"כ לימא יצאו מידי מעילה דבר תורה למה לי אלא ש"מ דבעי למימר דמדרבנן אית בהו ולכך פריך תנינא ועי"ל דאל"כ הוי ליה למימר לר' יוחנן על המשנה דיצאו מידי מעילה וכ"ש קדשים שמתו שאין בהן מעילה מן התורה אלא ודאי ש"מ שהחידוש הוא לומר שיש בהן מדרבנן ולכך תני גבי קדשים שמתו דיש בהן מעילה מדרבנן וכ"ש כששחטן בדרום אבל אי הוי תני גבי שחטן בדרום דיש בהן מעילה לא הוי שמעינן בקדשים שמתו. תוס'.
גמ', מתו נמי תנינא, דמועלין מדרבנן כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום. ואע"ג דאמרינן לקמן גבי כוס של זהב כיון דנהנה כל שהוא מעל שאני הכא דמיירי בבהמת בעלת מום דהוי דבר שיש בו פגם וניתנה לפדות ולכך לא מעל עד שיפגום וכן מוקי לקמן בפרק הנהנה.
גמ', אליבא דר' יהודה לא תיבעי לך, תיבות לא תיבעי לך נמחק. בניתנין למטה שנתנן למעלה, עי' תו' זבחים (דף פ"ד ע"ב). דשחטן בדרום כמאן, [צ"ל] דשחטן בדרום אפילו ר"ש מודה כמאן. מדרבנן מאי איכא, נ"א מדרבנן מי איכא. חומש דרבנן לא ומי איכא כו' אין דאמר עולא א"ר יוחנן, [צ"ל] חומש ואשם דרבנן לא משלם ומי איכא כו' אין לאו מי אמר עולא אר"י. אית להון בדרבנן אית בהון, [צ"ל] אית בהון מדרבנן אית בהון.
רש"י ד"ה חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכו', אימורין ולא. [צ"ל] אימורין לגבוה ולא. ד"ה ומשני הואיל ומרצין לפיגולן וכו', כל מתירין שיזרק הדם. [צ"ל] כל מתיריו שיזרוק הדם. שם, לא נקבע פסול פיגול לחייבו. [צ"ל] לא נקבע בפיגול לחייבו. שם, שמרצה (לצורך) הזריקה למקבעיה כו' דהא זריקה חשובה כל כך דצריכה מרצין לפיגול אכתי. [צ"ל] שמרצה האי שחיטת פיגול לצורך זריקה למיקבעיה כו' דהא שחיטה חשובה כל כך דצריכה שמרצה לצורך פיגול אכתי. ד"ה מעילה דרבנן וכו', דחומש מפני איל. [צ"ל] דחומש בהדי איל, תיבת מפני נמחק. ד"ה ואכתי מאי קמ"ל דעולא וכו' דמתו נמי תנינא. [צ"ל] דמתו מתו נמי תנינא.
תוס' ד"ה חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכו', לכן נ"ל דגרסינן חוץ למקומו. [צ"ל] לכן נ"ל דה"ג חוץ לזמנו וחוץ למקומו. שם, לקבוע פיגול ולחייב. [צ"ל] לקבוע בפיגול ולחייב. שם, דעל כרחיה הוא. [צ"ל] דעל כרחך כך הוא. שם, דרבותא משום זריקה ע"כ כדפרישית. [צ"ל] דרבותא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו לומר שהזריקה לא מפקי מידי מעילה ע"כ כדפרישית. שם, שום ראויות בזריקה. [צ"ל] שום ראיות בזריקה. ד"ה עלו מהו שירדו וכו', קאי אדרום כו'. [צ"ל] קאי אשחטן בדרום כו'. שם, אלילה דפלוגתא. ס"א אלילה ואקבלת דמן בדרום דפלוגתא. ד"ה אליבא דר' יהודה וכו', דלא שחט בדרום קאמר. [צ"ל] דלא שינה מקומו קאמר. שם, מקומו דירדו. [צ"ל] מקומו קאמר דירדו. שם, כר"ש (דאמר) דמדמה. [צ"ל] כר"ש דמדמה, תיבת דאמר נמחק. ד"ה ורבה אמר לך וכו' בניתנין למעלה שנתנן למטה כו'. [צ"ל] בניתנין למטה או הניתנין למעלה שנתנן למטה כו'. שם, שבק בלילה. [צ"ל] שבק נשחטה בלילה. שם, למטה והכא לא. [צ"ל] למטה ובהא לא, תיבת הכא נמחק. שם, כפסול הילכך. [צ"ל] כפסול דרום הילכך. שם, שהיתה לה הכשר בשחיטה. [צ"ל] שהיתה לה שעת הכושר בשחיטה. שם, דלא היה שום. [צ"ל] דלא היה לה שום. שם, לא ירדו (גבי זבחים) אלא. [צ"ל] לא ירדו גבי מליקה אלא. שם, פי' דחזינן גבי מליקה. [צ"ל] פירוש דחזינא גבי מליקה. שם, שינוי בבהמה. [צ"ל] שינוי דרום בבהמה. שם, דעוף לגוף המזבח דבהמה. [צ"ל] דעוף בגוף המזבח לשינוי דבהמה. שם, לדומיא לשינוי מקום. נ"א לדמיון דשינוי מקום. שם, שנתנן למטה וכ"ת. [צ"ל] שנתנן למטה דהוי שינוי מקום כמו דרום ומש"ה נקט ליה דהוי חידוש לפלוגי זה לזה וכי תימא. שם, וא"כ תיקשי לרבה. [צ"ל] ואם כן הדרה קושיא לדוכתיה תיקשי לרבה. שם, למעלה לניתנין למטה בין שחט בדרום. [צ"ל] למעלה שנתנן למטה ובין שחטן בדרום. ד"ה ומאי איכא בין דאורייתא לדרבנן וכו', מעילה ועדיפא מיניה. [צ"ל] מעילה אלא עדיפא מיניה, אות ו' נמחק. ד"ה ומי איכא מעילה מדרבנן וכו', מדרבנן וכן. [צ"ל] מדרבנן דמדאורייתא אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וכן. שם, מתמה איכא מעילה כו' עולא ואף בקדשים שמתו דבדילי יש מעילה. [צ"ל] מתמה ומי איכא מעילה כו' עולה דאף בקדשים שמתו דבדילי מינייהו יש מעילה.
<h2>דף ג.</h2>
גמ', חטאת הואיל ולכפרה קא אתיא לא בדילין מינה אבל קדשים הואיל ולאו לכפרה קאתי בדילי מנהון ולית בהו מעילה קמ"ל, נ"א בעלת מום הואיל ולא חזיא לכפרה לא בדילין מינה אבל קדשים תמימים הואיל וחזיין לכפרה ובדילין מינהון אימא לא קמ"ל (תיבת לא נמחק) חטאת הואיל ולכפרה אתיא לא בדילי מינה והוצרך לגזור בה מעילה אבל שאר קדשים לא צריך לגזור הואיל ובדילי מיניה וקשה כי ברוב ספרים הגירסא חטאת הואיל ולכפרה אתיא בדילי מינה לכך נראה להר"מ מתו תנינא פי' דלא כעולא דנקט חטאת משמע דוקא חטאת אבל שאר קדשים לא ומשני סד"א חטאת הואיל ולכפרה אתיא בדילין מינה כלומר ה"ה בשאר קדשים וחטאת איצטריכא ליה דמהו דתימא כיון שבא לכפרה מבדיל בדילי מינה עד שתעשה כפרתה ולא צריכי לתקן בהו מעילה קמ"ל דאף בחטאת גזרו. תוס' חסר בדפוס.
גמ', וחטאת שמתה מי אית בה מעילה. אפילו מדרבנן והא תנן חטאות המתות סימן ותמנע ולד חטאת תמורת חטאת מתו בעליה נתכפרו בעליהן באחר עברה שנתה. ומעות ההולכות לים המלח. פי' כגון שהפריש מעות לחטאתו ומת.
גמ', לא נהנין ולא מועלין, ומדרבנן קאמר דאי מדאוריית' ליתני מועלין להשמיענו [דמדרבנן] יש מעילה כמו דתנן יצא לנחל קדרון כו' ואע"ג דגבי תורין שלא הגיע זמנן תניא לקמן לא נהנין ולא מועלין ובגמרא מפרש דלא מועלין מן התורה אבל מדרבנן מועלין וי"ל דהתם דקאמר ת"ק מועלין מן התורה קאמר ר"ש אין מועלין אבל הכא דלא קאי אשום תנא לא. תוס' אמרו בני הישיבה. פ"ה תירצו דלא דמי דחטאות המתות מחיים בדילי מינייהו כלומר איסור שלהן נגמר מחיים קודם שימותו אבל קדשים שמתו דמחיים לא בדילי מינייהו לכן צריכין לתקן בהו מעילה מדרבנן. תוס' כל זה חסר בדפוס.
תוס' ד"ה חדא מגו חדא וכו', כמו שפירשנו לעיל. והשתא פי' דמייתי מעולה ומשינוי דמליקה וקשה דבזבחים פ' חטאת העוף משמע שינוי דעולת העוף ר"ל ממיצוי וה"נ פי' לעיל דמשינוי נתינת דם לא מצי למיפרך משום דלא דמי לשינוי דדרום משום דבשינוי נתינת דם כבר עשה השחיטה בהכשר והכי איתא התם גבי מתניתין דעולת העוף שעשה למטה כמעשה חטאת כו' וקאמר דשני במאי אילימא דשני במליקה וכו' נימא דלא כרבי יהושע דאי כר"י האמר דאין מועלין בהם ומשני אלא במיצוי אלמא משמע דשינוי דעולת העוף ר"ל ממיצוי וא"כ קשה כדפרישית ותירצו בתוס' דאה"נ דהשינוי בעולת העוף ר"ל ממיצוי וכ"ת א"כ אינו דומה לשינוי דרום דשחיטה כדפי' י"ל דמיצוי דם דומה קצת לשחיטה כיון דצריך לאחוז הצואר בחוזק כדי להוציא הדם ודוחק הוא לכן נראה למהר"פ דהא דקאמר הכא דשני במיצוי דעולת העוף היינו דוקא לגבי הא (קאמר) [דקאמר] בסיפא מועלין בהם כדקאמר התם תלמודא דאי במליקה כו' אם כן מתניתין דלא כר"י דקאמר אין מועלין ולכך צריך לאוקמי במיצוי אבל לגבי דאין מטמאין בגדים אבית הבליעה הוי מצי למימר דשני במליקה ואין להקשות דלגבי דאין מטמאין בגדים אבית הבליעה נמי [נימא] דלא כר"י דבהא לא פליג ר"י וכן מוכח במשנה דהתם דקאמר גבי עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דהיינו שינוי דעולת העוף א"ר יהושע אין מועלין בו ומיירי הא דקאמר אין מועלין בו בשינוי דמליקה כדמוכח התם ולא הזכיר ר"י במילתיה דאית ליה דאין מועלין בה א"כ משמע דבשינוי מליקה נמי לא פליג ר"י כי אם לגבי מעילה אבל הוא מודה לגבי [ר"א] דשינוי דמליקה נמי דעולת העוף דאינו מטמא בגדים אבית הבליעה דלהכי אהניא המליקה כדמוכח התם תלמודא [דמשום] דאין מטמא מייתי הכא וא"כ דשינוי דעולת העוף [מצי איירי] ממליקה וניחא טפי דהיינו עבודה קמייתא דשחיטה כך נראה למהר"פ ז"ל כך מצאתי.
גמ', אבל קדשים הואיל ולאו לכפרה קאתי בדילי מנהון ולית בהו מעילה קמ"ל, מתיבת אבל עד תיבת קמ"ל נמחק. המתות בחייהן בדילין מנהון לאפוקי היכא דמחיים דלא בדילין, [צ"ל] המתות מחייהן בדילין מנהון לאפוקי הכא דמחיים לא בדילין.
רש"י ד"ה קמ"ל וכו', אתו ואית בהו. [צ"ל] אתו דאית בהו. ד"ה והא דפליגי (עלה) רבה ורב יוסף. [צ"ל] והא דפליגי בה רבה ורב יוסף, תיבת עלה נמחק.
תוס' ד"ה חדא מגו חדא וחדא מגו חדא כו'. שלשה בבות הביא כדמפרש. [צ"ל] חדא מגו חדא וחדא מגו חדא, כלומר מכח שלשה בבות אתיא האי סברא כדמפרש. שם, דבעולה מועל בה. [צ"ל] דבעולה מועלין בה. שם, וקאמר עלה כל. [צ"ל] וקאמר עלה בבבא אחרת כל. שם, פירוש כל שיש. [צ"ל] פירוש כל שפסולו בעזרה וקשה דבפ' הכל שוחטין (דף כ' ע"ב) קאמר מלק בסכין (אין) מטמא בגדים אבית הבליעה ולשם קרי ליה אין פסולו בקודש אע"ג דפסולו בעזרה לכן נראה לי פי' פסולו בקודש כלומר שפסולו כשר בקודש שיש. שם, כגון כל שינוי. תיבת כל נמחק. שם, לכל דאין מטמא. [צ"ל] לכל הני דאין מטמא. שם, כמו דשינוי דדרום בבהמה דמליקת עוף כשחיטה בבהמה אבל מחטאת שעשאה. [צ"ל] כמו שינוי דדרום בבהמה דמליקה בעוף כשחיטה בבהמה אבל מחטאת העוף שעשאה. שם, חטאת שעשאה. [צ"ל] חטאת העוף שעשאה. שם, בהזאה ומשינוי דנתינת דם מצי. [צ"ל] בהזאה וכדמוקי לה התם ומשינוי דנתינת דם לא מצי. שם, הילכך מלקה. [צ"ל] הילכך כי מלקה. שם, שינוי דשחיטה וא"ש דקרי חדא מגו חדא הא דאם. [צ"ל] שינוי דשחיטת דרום והשתא קרי חדא מגו חדא הך דאם. ד"ה שהכניסה לפנים. פירש"י בפרק בתרא דזבחים כגון לאחר שחיטה וקשה דר"א היכי קאמר מחיצה. שהכניסה לפנים מן הקלעים בבמה גדולה קלטתו מחיצת המשכן וחשבינן כאילו קריבה מתחילה לבמה גדולה ובמה גדולה חלוקה מבמת יחיד מכהונה ומצפון ומכלי שרת ומיוצא פי' רש"י בפ' בתרא דזבחים שהכניסה לפנים ר"ל לאחר שחיטה וקשה דא"כ היכי קאמר קלטה מחיצה. שם, שהכניסה חיה לפנים. [צ"ל] שהכניסה היא לפנים, תיבת חיה ל"ש. שם, יחיד שהכניסה לבמת צבור. [צ"ל] יחיד הכניסה בבמת צבור, אות ש' ל' נמחק. שם, כלומר שמן הדין לא היה מקומן בצפון שהיא במת יחיד. [צ"ל] כלומר אותה שמן הדין לא היה מקומה בצפון כי אם בבמת יחיד אלא מחמת קליטה. שם, דמספקא ליה איבעי ליה הא ברישא. [צ"ל] דמספקא ליה א"כ הוי ליה למבעי מינה ברישא. שם, הש"ס הכי אתיא. [צ"ל] הש"ס ואזיל היכי אתיא. שם, פשוט לך עד כאן. [צ"ל] פשוט לך ור"ל כמו את"ל קאמר עד כאן.
<h2>דף ג:</h2>
גמ', זריקת פיגול דאם חשב בשחיטה ובזריקה עשה סתם אינו מוציא מידי מעילה בקדשי קדשים כלומר לית ליה כח ולא חשיבא כל כך זריקה דלאחר פיגול להוציא הבשר מידי מעילה כזריקת כשר ולא אמרינן מאחר שזרק הדם יש היתר לכהנים ואין מועלין בבשר אלא כיון דפיג(ו)ל קודם בשחיטה בההיא זריקה לא יצא הבשר מידי מעילה דהא לא חזי לכהנים. ואינו מביא זריקה דלאחר פיגול לידי מעילה האימורין בקדשי קלים כזריקת כשרה כדתנן בסיפא דמתניתין בקדשים קלים לאחר זריקה מועלין באימורין ואין מועלין בבשר כו' לשון הראב"ק ז"ל.
תוס' ד"ה אלמא פיגול מביא לידי מעילה וכו', דמיירי בארבעה לחמי תודה הניתנין לכהן. דכתיב והקריב ממנו אחת מכל קרבן תרומה לה' וטעמא מאי דבקדשים קלים לית בהו מעילה משום דבעלים אכלי להו והני ד' לחמי תודה הואיל וכהני אכלי להו אית בהו מעילה.
רש"י ד"ה א"ל בזריקה וכו', היינו דפיגל בזריקה. בכולהו העבודות לשון הר"א.
תוס' ד"ה קומץ פיגול. שפיגל בשעת קמיצה והעלהו פקע פיגול ממנו. [צ"ל] קומץ פיגול ושפיגל בשעת קמיצה והעלהו פקע פיגולו ממנו וכגון דכבר משלה בו האור ונפקא מקצתו מע"ג המזבח שרי להחזירו דאמרינן דפקע ממנו פיגול וקלטתו מזבח.
רש"י ד"ה א"ל. מהכא לא תיקשי ליה וכו', עד דפגל נמי בהקטרה. בכל העבודות לשון הר"א.
גמ', קלטוה מחיצות לכל. [צ"ל] קלטתה מחיצתה לכל, אות ו' נמחק. עלו מהו שירדו מדקמיבעיא. [צ"ל] עלתה מהו שתרד לאו מדקמיבעיא. ירדו מחיצה כתיקנה, [צ"ל] ירדו אלא דמחיצה כתיקנה. חוץ לזמנה וחוץ למקומה. [צ"ל] חוץ לזמנה או חוץ למקומה, אות ו' נמחק. קומץ פיגול שהעלו לגבי, [צ"ל] קומץ פיגול שהעלה לגבי, אות ו' נמחק.
רש"י ד"ה קלטוה מחיצות וכו', בקדשי מזבח, שנפסלה. [צ"ל] בקדשי מזבח בעי ר' אלעזר עלתה כו' כגון שנפסלה. ד"ה או דילמא אפילו לרב יוסף דאמר וכו', היינו טעמא דכיון. [צ"ל] היינו טעמא משום דכיון. שם, דלא קלט מזבח ולא. [צ"ל] דלא קלט מזבח הואיל ולא. ד"ה א"ר גידל אמר רב זריקת פיגול, שחישב (בזריקה). ס"א שחישב בשחיטה. ד"ה א"ל. מהכא לא תיקשי ליה וכו', איסורא דמתייא לידי. [צ"ל] איסורא דמייתי לידי. שם, למי שפיגל בזריקה. [צ"ל] למי שפיגל נמי בזריקה.
תוס' ד"ה שהכניסה לפנים וכו', קלטה שהקדישה כל כך. [צ"ל] קלטה המזבח קדושה כל כך. ד"ה אמר רב גידל אמר רב וכו', מעילה דניקרי ביה היתר. ס"א מעילה ולא נקרי ביה היתר. תוס' כת"י. שם, מתירין בהכשר סלקא דעתך. [צ"ל] מתירין בהכשר ואמרינן דזריקת פיגול קובעת פיגול אלמא דעבדינן הזריקה כמו שנעשית בהכשר סלקא דעתך. שם, מעילה ולהביאו למהוי כאילו תובע חלק גבוה. [צ"ל] מעילה ולהביא מעילה בקדשים קלים ונעשית כמו שנעשית בהכשר שאז הוברר חלק גבוה. נ"א להביא מעילה לקדשים קלים כאילו הוברר חלק גבוה. שם, דתרתי לא עבדי. [צ"ל] דתרתי לא עבדא, אות י' נמחק. ד"ה ולחמה חוץ לחומה וכו', לא היה תוך לחומה כו' קרמו פניה חוץ. [צ"ל] לא היה הלחם תוך לחומה כו' קרמו פני כולן חוץ. שם, פניה משום דלחם כתיב דמשמע קרימת פנים קדש הלחם. [צ"ל] פניה בתנור משום דכתיב על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו וגו' וכיון דלחם כתיב א"כ משמע דבעיא קרימת פנים הלחם לענין דקדיש קדושת הגוף ואין יוצא בפדיון. ד"ה אלמא פיגול מביא לידי מעילה וכו', דאף בתודה אין מעילה אלא באימורין ופירש [רבינו] האי. [צ"ל] דאף בתודה דהיינו קדשים קלים אין מעילה אלא באימורין ולאחר זריקה ופירש רבינו מאיר האי. שם, ועוד בחזה ושוק הניתנין כו' לכך נראה דמדמי הא כו' הלחם ר"ל ליפסל להביאם כו' גבי זריקה שמביאה. [צ"ל] ועוד דחזה ושוק הניתנין כו' לכך נראה למורי דמדמי הא כו' הלחם דר"ל ליפסל להבאת כו' גבי זריקה נימא שמביאה. ד"ה א"ל בזריקה וכו', קרבו מתירים הילכך גבי לחם דכשנקרם הוי. [צ"ל] קרבו מתיריו הילכך גבי לחם דבשחיטה הוי. שם, הלחם אבל גבי מעילה דבשעת שחיטה עדיין לא נקבע [פיגול] דזריקה מייתי לידי כו' בשעת שחיטה אינו מביא. [צ"ל] הלחם דבשעת שחיטה עדיין לא נקבע פיגול אבל גבי מעילה דזריקה מייתי לידי כו' בשעת שחיטה ולכך אמר דאינו מביא. ד"ה קומץ פיגול וכו', גבי עבודות שבמנחה כנגד ד' עבודות שבזבח ותני קומץ. [צ"ל] גבי ד' עבודות שבמנחה כנגד ד' עבודות שבזבח. והא דקתני ליה קומץ וקרי ליה פיגול לאו משום דהאוכלו חייב משום פיגול דהא אמר התם אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקומץ כו' אלא להכי קרי ליה פיגול דמפגל עצמו מלהקריבו, וקאמר קומץ. שם, להביא ממנחות שקורין. [צ"ל] להביא שקורין, תיבת ממנחות נמחק. שם, לקמיצה ולשחיטה פיגול. [צריך להוסיף] כמו השוחט חוץ לזמנו פיגול כו' אלא ודאי אינה ראיה מהתם דיכילנא לומר דר"ל הפיגול שיהיה לבסוף לאחר זריקה כמו כן נאמר הכא ומאי מייתי. שם, פקע פיגול משמע שהוקבע פיגול. [צ"ל] פקע פיגולו ממנו משמע פיגולו שהיה כבר כלומר שכבר נקבע פיגול. שם, וא"ת ואי ס"ד לומר שנקבע כו' והא בעינן הרצאת כשר וי"ל כו' אינו נקבע עד לאחר זריקה אבל שם פיגול חל משעת שחיטה כו' ואם כן הקשה שפיר ומשני דמייתי לידי פיגול כו' הפיגול עד שעת. [צ"ל] וא"ת והיכי ס"ד לומר שנקבע כו' והא בעינן בכל מקום הרצאת כשר וי"ל כו' אינו נפגל עד לאחר זריקה אבל שם פיגול חל עליה משעת שחיטה כו' וא"כ הק"ל ומשני איסורא דמייתי לידי פיגול כו' הפיגול נגמר עד שעת. שם, והא דקפקע פיגול רוצה לומר. [צ"ל] והא דקאמר פקע פיגולו רוצה לומר. שם, והא קתני עלה. [צ"ל] והא דקתני עליו.
<h2>דף ד.</h2>
גמ', והא קתני עלה אם. גליון אע"ג דהוי מדברי אמוראי קאמר הכי ואין זה סוגית התלמוד אלא לפי שלומד הדין כדרך התנאים מקו"ח גרסינן והא קתני. כך מצאתי בגליון ספר ישן נושן ובקצת ספרים מדויקים גרסי' והא עלה קאמר.
רש"י ד"ה אמר רב גידל וכו', אלא ה"נ דפגל בקמיצה. גליון אלא הא נמי פיגול דקמיצה הוי התחלת פיגול אבל לא הוי פיגול [אלא עד דעביד] בכולהו העבודות. לשון הר"א.
גמ', אי הכי גבי תודה נמי עד דזריק. גליון פי' כיון שהטעם הוי משום דאיגלאי מילתא גבי תודה נמי נימא דלא קדש הלחם דלבסוף כי איקבע הפיגול בזריקה איגלאי מילתא שהוקבע הפיגול משעת שחיטה.
רש"י ד"ה אי דלא זרק וכו', פשיטא דמועלין בו. גליון דמתני' היא קדשי קדשים קודם זריקה מועלין בהם. הרא"ש ז"ל.
גמ', והא קתני אם, [צ"ל] והא קתני עלה אם. עירובי מחשבות, [צ"ל] עירוב מחשבות, אות י' נמחק. תיגלי מילתא אי, [צ"ל] תיגלי מילתא למפרע אי. דזריק מאי קדש ליפסל, ס"א דזריק אלא מאי קדש הלחם לאו לחיוביה במעילה אלא ליפסול.
רש"י ד"ה והא, (אינו) חשוב בהאי. [צ"ל] חשוב מתקבל כלומר אם אינו חשוב בהאי. שם, גמור דכיון. [צ"ל] גמור לומר דכיון. ד"ה אמר רב גידל וכו'. [צ"ל] אמר לך רב גידל. ד"ה מחלוקת וכו'. תיבת וכו' נמחק. שם, מחלוקת וכו' דר' יהודה. [צ"ל] מחלוקת בשתי עבודות דר"י, תיבת וכו' נמחק. ד"ה אלא לעולם בדזרק קא מיירי וכו', ואשם. לעולם. [צ"ל] ואשם אי בעולה פשיטא לעולם, והד"א. שם, מאי למימרא. [צריך להוסיף] דמתניתין היא דבכל העולה מועלין בין לפני זריקה בין לאחר זריקה.
תוס' ד"ה קומץ פיגול וכו', סיומא מילתא דלעיל. [צ"ל] סיומא דמילתא דלעיל. שם, אם אינו מקבל בפנים. [צ"ל] אם אינו מתקבל בפנים. שם, ע"כ קבע פיגול. [צ"ל] ע"כ פקע פיגול. שם, בעלמא הוי ולא קרבן וא"כ. [צ"ל] בעלמא הוי והרי לא קרבו מתיריו וא"כ. ד"ה והא אמר אילפא וכו', ואם לאו פסול. [צ"ל] ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול, תיבת לאו נמחק. שם, ורבנן במפגל בחצי. [צ"ל] ורבנן במפגלין בחצי. שם, אלמא שעת הפיגול. [צ"ל] אלמא שחל הפיגול. שם, כלומר אמרינן בשעת זריקה איגלאי. [צ"ל] כלומר מ"מ בשעת זריקה איגלאי. ד"ה אי הכי גבי תודה נמי וכו', וא"כ אמאי. [צ"ל] וא"כ הכא הדק"ל אמאי. ד"ה אי לא זריק מאי למימרא וכו', ותו לא. [צריך להוסיף] א"נ כדפרישית לעיל בשמעתא קמייתא דפשיטא הוא דגבי פיגול כיון דאם עלו לא ירדו דלא הוי כמאן דחנקינהו. ד"ה אי בעולה מאי למימרא פשיטא וכו', וסלקא דעתך. [צ"ל] וסלקא דעתין, אות ק' נמחק. שם, סייעתא להדי'. [צ"ל] סייעתא ממש להדיא. שם, ודאי הוא סיפא מסייע. [צ"ל] ודאי דסיפא הוא מסייע. שם, לאו דוקא תני ביה בידים אלא. [צ"ל] לאו דוקא עביד בידים אלא. שם, ליה דלעיל מיירי. [צ"ל] ליה דלעולם אימא לך דמיירי.
<h2>דף ד:</h2>
תוס' ד"ה לא דלא זרק וכו', או היתר שחיטה ולא בעינא וכו' מעילה. [צ"ל] או היתר שחיטה דלא בעינן [וכו'] מעילה. גליון הך שינויי לא נהירא לי דכך לי היתר שחיטה והיתר זריקה למאן דאית ליה כמו זריקה למאן דאית ליה היתר אכילה שנינו דאי אמרת דוקא פיגל מועלין בה אבל לא פיגל אין מועלין בה כיון דאיכא היתר זריקה או היתר שחיטה א"כ היינו כרב גידל דאית ליה זריקת פיגול אינה מוציאה מידי (פיגול) [מעילה] בקדשי קדשים וה"ה היתר זריקה או היתר שחיטה שהיא כזריקה למאן דאית ליה היתר שחיטה שנינו או היתר זריקה שנינו ואנו באין לדחות דבריו ונ"ל כי יש לתרץ כי (מפי' דבעי) [אמאי דדחי] לעיל בסמוך דלעולם איירי בלא זריקה וקמ"ל אע"ג שנעשית השחיטה בהכשר ולא פיגל עד שעת קבלה מועלין בו לאפוקי ממ"ד לקמן היתר שחיטה שנינו.
תוס' ד"ה לא דלא זרק וכו', מסייע ליה נמי רישא דאינו מוציא מידי מעילה. דרישא נמי איירי בזרק דאי בלא זרק לפלוג ולתני ברישא כדפ"ה.
גמ', רישא סיפא (לאו) ודאי מסייע ליה מ"ש הלנה, [צ"ל] רישא וסיפא ודאי מסייע ליה א"ל ומ"ש א"ל הלנה. על תיבות "רישא לא" נרשם עליהם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. מחשבה לא קא עביד, [צ"ל] מחשבה דלא קא עביד. לבר פדת, [צ"ל] לבר פדא. עי' תוס' תמורה (דף י' ע"א).
רש"י ד"ה ועוד וכו', דיקא דקתני. [צ"ל] דיקא דבחטאת איירי דקתני. ד"ה אי אמרת בשלמא בחטאת, להכי. [צ"ל] אי אמרת בשלמא בחטאת צריכא למימר להכי. ד"ה נימא הואיל ומסייע ליה סיפא וכו', וקא פריך ומסיפא נמי מי פשיטא ליה. תיבת ליה נמחק. ד"ה ה"נ דאין מועלין בו וכו', והיינו כרב גידל. [צ"ל] והיינו דלא כרב גידל. ד"ה אמאי קתני סיפא דההיא וכו', אין מועלין בו. כלומר אפילו. [צ"ל] אין מועלין בו באימורין אפילו, תיבת כלומר ל"ש. ד"ה ליפלוג ברישא בדידיה וליתני וכו', לימא בדאע"ג דזריק מיירי כו' בו וסיפא מסייע לרב גידל. [צ"ל] לימא דאע"ג דזריק מיירי כו' בו מסייע ליה לרב גידל, תיבת וסיפא נמחק. ד"ה ההוא ודאי וכו', אין מועלין. מסייעא. [צ"ל] אין מועלין. ודאי מסייע. ד"ה לימא הואיל ומסייעא ליה סיפא וכו', מסייעא ליה נימא נמי. [צ"ל] מסייעא ליה מסייע ליה נמי. ד"ה ראה מה אתה שואלני, שאל לו. [צ"ל] ראה מה אתה שואלני, כלומר שים דעתך שתשאלני בהא ושאל לו. שם, היתר שחיטה. [צ"ל] היתר להיתר שחיטה.
תוס' ד"ה אי בעולה מאי למימרא פשיטא וכו', בחטאת והויא זריקה. [צ"ל] בחטאת וקודם זריקה, תיבת והויא נמחק. שם, מועלין לאפוקי. [צ"ל] מועלין בה לאפוקי. ד"ה הפיגול בקדשי קדשים מועלין בו כו'. לאו דזריק ומסייע. [צ"ל] הפיגול בקדשי קדשים מועלין בו לאו אע"ג דזרק ומסייע, תיבת כו' ואות י' נמחק. ד"ה לא דלא זרק וכו', מאי איריא פיגול אפילו לא פיגול נמי וי"ל דדוקא פיגול אבל לא פיגול אין. [צ"ל] מאי איריא פיגל אפילו לא פיגל נמי וי"ל דדוקא נקט פיגל אבל לא פיגל אין. שם, בו והא סייעתא. [צ"ל] בו והוי סייעתא. שם, בלא זרק מאי איריא פיגול אפילו לא פיגול. [צ"ל] בלא זרק מאי איריא פיגל אפילו לא פיגל. שם, דמפליג לקדשי קדשים. [צ"ל] דמפליג בין קדשי קדשים, אות ל' נמחק. שם, מיירי בסיפא בזרק. [צ"ל] מיירי סיפא בזרק, אות ב' נמחק. שם, כגון בעולה הא אפילו. [צ"ל] כגון בעולה אפילו, תיבת הא נמחק. שם, ממנו דחשבה רחמנא. [צ"ל] ממנו אלמא דחשבה רחמנא. שם, אבל בקדשים קלים. [צ"ל] אבל לענין להביא לידי מעילה בקדשים קלים. ד"ה היתר שחיטה שנינו וכו', מיבעי ליה כו' זה. [צ"ל] מיבעי ליה כן זה, תיבת כו' נמחק.
<h2>דף ה.</h2>
גמ', לא דלן בשר. גליון ואי קשיא הא תני לעיל לן דמה אף על פי שחזר וזרקו מועלין וי"ל דאיכא לאוקמי כגון דשחט סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ליזרק דאפילו למ"ד היתר זריקה שנינו בעינן שיהא שהות ביום לזרוק כדמוכח לקמן.
גמ', היתר אכילה שנינו. עי' תוס' מנחות (דף ק"ב ע"א). דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן, [צ"ל] לא כחזקיה ולא כר' יוחנן, אות ד' ד' נמחק. ושיצאת לאו דלן דם וקתני, [צ"ל] ושיצאת מאי לאו דלן הדם וקתני. דלן בשר. עי' תוס' מנחות (דף ק"ב ע"א). שעת הכושר לכהנים, [צ"ל] שעת היתר לכהנים, תיבת הכושר נמחק. ה"ד אילימא דזרקוהו פסולין וקבלוהו פסולין ל"ל, [צ"ל] ה"ד אי דקיבלוהו פסולין וזרקוהו פסולין ל"ל. כשרים וקתני מועלין בו ש"מ כו', ס"י כשרים וטעמא דקיבלוהו פסולים וזרקוהו כשרים הא קבלוהו כשרים וזרקוהו פסולים אין מועלין ש"מ כו'. ונפסלה אי זו, [צ"ל] ונפסלה ואי זו. חוץ למקומה חוץ לזמנה ושקבלו. [צ"ל] חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו. פסולין הוא, [צ"ל] פסולין קיבלוהו פסולין וזרקוהו פסולין הוא. קבלוהו וזרקו כשרים דמה, [צ"ל] קיבלוהו כשרים וזרקו כשרים דמה, ס"א פסולים דמה.
רש"י ד"ה או היתר אכילה שנינו וכו', עד שנזרק הדם. [צ"ל] עד שזרק הדם, אות נ' נמחק. שם, שום פסול אפילו הכי אין מועלין. [צ"ל] שום פסול אח"כ אין מועלין, כצ"ל במקום תיבות אפילו הכי.
תוס' ד"ה היתר שחיטה שנינו וכו', לר"ש וי"ל לכולי עלמא דבין. [צ"ל] לר"ש לכך נ"ל דבין, תיבת וי"ל ל"ש, ותיבות לכולי עלמא נמחק. שם, קדשי קדשים עד לאחר זריקה או. [צ"ל] קדשי ה' עד לאחר זריקה דאז נאכלת הבשר לבעלים או. שם, אשר יאכל אלא לאחר. [צ"ל] אשר יאכל עד לאחר, תיבת אלא ל"ש ונמחק. שם, פקעי קדשי ה' דכזרוק דמי וא"ת כי היכי. [צ"ל] פקעי מיניה קדשי ה' דכזרוק דמי וא"ת למ"ד היתר שחיטה א"כ אמאי קרי ליה היתר לכהנים וי"ל דר"ל היתר לעבודת הכהנים דהיינו קבלה דמקבלה ואילך מצות כהונה וא"ת א"כ כי היכי. שם, לומר כי נעשית. [צ"ל] לומר היתר קבלה כי נעשית. שם, בהיתר היתר קבלה [שנינו] כלומר שבא לידי [היתר] קבלה וי"ל. [צ"ל] בהיתר שאז נראה לקבלה וי"ל, והשאר נמחק. שם, לפי שהוא היתר לעבודת כהנים וא"ת. [צ"ל] לפי שהיא היתר לעבודת כהנים כדפרישית וא"ת. שם, בהכשר וא"כ. [צ"ל] בהכשר וא"ת. תיבת וא"כ נמחק. שם, לא היתה שחיטתו. [צ"ל] לא הויא השחיטה, תיבת היתה נמחק. ד"ה חזקיה אמר וכו', שנינו רבי יוחנן וכו'. גליון בתוס' כת"י כתוב שנינו ור"ל אמר היתר זריקה ורבי יוחנן וכו', ועיין תוספות לקמן (דף ו' ע"ב) ד"ה בשר. שם, כלומר כרבי יוחנן דקשיא ממתני'. [צ"ל] כלומר לר' יוחנן קשיא ממתני'. ד"ה לאו דלן דם כו' וש"מ היתר זריקה. מה"ד מאי לאו דלן דם כו' וש"מ דהיתר זריקה. שם, בבשר עד. [צ"ל] בבשר נמי עד. שם, קיבל בפסול ואע"ג. [צ"ל] קיבל בפסול דאע"ג, אות ו' נמחק. שם, ולא הקפיד עליו אלא כו' לרבי יוחנן דפריך מינה. [צ"ל] ולא הקפיד להאריך עליו אלא כו' לרבי יוחנן דעדיף מינה שקיל וטרי, הס"ד, ותיבת דפריך נמחק. ד"ה לא דלן בשר, ומ"מ אין. [צ"ל] לא דלן בשר, ומשום הכי אין. שם, כך נראה. [צ"ל] כך היתה סברת המקשה ומ"מ משני לא דלן בשר כך נראה. ד"ה שקיבלו פסולין וזרקו את דמה וכו', פסולין ל"ל עד דאיכא. תיבות עד דאיכא נמחק. שם, דקבלו פסולין דוקא. תיבת דוקא נמחק. שם, וה"פ דסוגיא אתיא לומר דהיתר זריקה שנינו והפי' כך הוא אי [דקבלו] פסולין [או זרקו פסולין] ר"ל או דקבלו כשרים. [צ"ל] וה"פ דסוגיא אם תמצא לומר דהיתר אכילה שנינו והפי' כך הוא או דקבלו פסולין או זרקו פסולים או דקבלו כשרים. שם, דליכא היתר אכילה ל"ל עד דאיכא. תיבות עד דאיכא נמחק. שם, כלל [קבלה] בפסולין ליתני זריקה בפסולין לחוד דהוי. [צ"ל] כלל קבלו פסולין ליתני זרקו פסולין לחוד דהוי. שם, דקבלו בפסולין וזרקו בפסולין חד מילתא היא אלא לאו קבלוהו פסולין דוקא הא קבלוהו כשרים דאיכא היתר זריקה. [צ"ל] דקבלו פסולין וזרקו פסולין חד מלתא היא דחד טעמא הוא משום היתר אכילה אלא לאו קבלוהו פסולין כלומר דוקא קבלוהו פסולין מועלין אבל הא קבלוהו כשרים דאיכא השתא היתר זריקה. שם, קבלוהו (לפסול) [פסולין]. [צ"ל] קבלוהו פסולים, אות ל' נמחק. שם, הא קיבלוהו כשרין מיד. תיבת מיד נמחק. שם, קבלוהו פסולין כי אמרינן. [צ"ל] קבלוהו פסולין אי אמרינן, תיבת כי נמחק. שם, שפיר למיתני זרקו פסולין. [צ"ל] שפיר למיתני דזרקו פסולין. שם, זרקו פסולין עבודה קמייתא. [צ"ל] זרקו פסולין משום עבודה קמייתא. שם, לומר כי נמי. [צ"ל] לומר דכי נמי. שם, אין מועלין לאפוקי. [צ"ל] אין מועלין ואפילו זרקו פסולין לאפוקי. ד"ה מתקיף לה רב יוסף וכו', דקבלוהו דוקא מכח קושיא דלמה לי. [צ"ל] דקבלוהו פסולין דוקא א"כ קשיא למה לי. ד"ה חטאת פסולה אין דמה כו', פסולה קבלו. פסולה הס"ד, ומה"ד קבלו. שם, כיבוס דלגבי מעילה יש לדקדק כך דבקבלו כשרים. [צ"ל] כיבוס ולגבי מעילה יש לדקדק כך דכי קבלו כשרים. שם, לאו דוקא ואגב קבלוהו נקט ליה ה"נ. [צ"ל] לאו דוקא אלא אגב וקבלוהו נקט זרקו וקבלוהו דדוקא קבלוהו פסולין אבל קבלוהו כשרים ועדיין לא נזרק טעון כיבוס ה"נ. שם, קבלוהו אגב. [צ"ל] קיבלוהו פסולים אגב.
<h2>דף ה:</h2>
גמ', שיריים אע"ג דקיבל. [צ"ל] שיריים דאע"ג דקיבל. דשיריים נינהו. עי' תוס' זבחים (דף ל"ד ע"ב). לא זרקה ומאי. [צ"ל] לא דזרק ומאי, אות ה' נמחק.
רש"י ד"ה ה"נ וכו', דבעינן גבי זריקה וליכא. [צ"ל] דבעינן זריקה וליכא, תיבת גבי ל"ש. שם, לאו דוקא וליכא למידק מינה כדדייקת ברישא הא קבלוהו כשרין אע"ג דזרקוהו פסולין. ס"א לאו דוקא ולא תידוק מינה לא היתר זריקה ולא היתר אכילה וקבלה וזריקה תרוייהו בפסולין. ד"ה ה"ג הא קמ"ל. כלומר הא בחטאת. [צ"ל] כלומר בחטאת, תיבת הא נמחק. שם, את דמו חוץ. [צ"ל] את הדם חוץ. שם, דמחשבת פסול אינו. [צ"ל] דמחשבת פיגול דפסול אינו. שם, דכשר פוסלת שיריים. [צ"ל] דכשר עושה שיריים, תיבת פוסלת נמחק. ד"ה ה"ק אין לך שאינו מרצה בצבור. [צ"ל] ה"ק אין לך דבר שאינו מרצה בצבור. ד"ה אבל טמא וכו', משוי השיריים. פסולין, שאר. משוי השיריים פסולין, הס"ד. ומה"ד שאר. ד"ה הפיגול וכו', קבלת דם פסול דפיגול. [צ"ל] קבלת דם דפסול דפיגל.
תוס' ד"ה אמר רב אסי וכו', בפרק דם חטאת דלא. [צ"ל] בפרק דם חטאת ואי אמרת בשלמא בחד דוקא ואידך לאו דוקא מצי למימר איידי דנקט חד דוקא קתני אידך דלאו דוקא אלא אי אמרת תרוייהו לאו דוקא למה לי למתני תרתי דלא. שם, שונה כפולות אלא. [צ"ל] שונה לשון בחנם אלא. תיבת כפולות נמחק. שם, ל"ל עד. [צ"ל] ל"ל כלומר עד. שם, פסולין דמשמע ליכא. [צ"ל] פסולין דהשתא ליכא. תיבת דמשמע נמחק. שם, הכשר מדם שבצואר ויקבל ויזרוק. [צ"ל] הכשר ויקבל מדם ויזרוק. תיבות שבצואר ויקבל נמחק. שם, הדם האמרת בזבחים. [צ"ל] הדם לאחר קבלת פסולים אמרינן בזבחים. שם, שיש בהן כפולות בחנם. [צ"ל] שיש בהן כפילות לשון בחנם. שם, קשה ליה משום דהוה כשתי משניות כפולות בחנם. נ"א קשה לן משום דבשתי מקומות נהיה שונה בהם דבר שאינו צריך. ד"ה פסול וכו', פירוש שזרק מהו שיעשה כל מה שנשאר. [צ"ל] פי' פסול שזרק מהו שיעשה כל הדם שנשאר. ד"ה ה"ג מאי לאו אפילו פסול וכו', פסול דקי"ל ביה. [צ"ל] פסול דאיירי ביה. תיבת דקי"ל נמחק. שם, בסמוך ויס"ג איפכא לאו. [צ"ל] בסמוך שאותו ודאי עושה שיריים ויס"ג איפכא מאי לאו. שם, לא [אפילו] פסול (כו') [כלומר] פסול. [צ"ל] לא אפילו פסול כלומר אפילו פסול, תיבת כו' נמחק. שם, אין לך שאינו [מרצה] בצבור, [צ"ל] אין לך דבר שאינו מרצה בצבור. ד"ה תא שמע וכו', דהיתר אכילה שנינו. [צ"ל] דהיתר אכילה איכא והיתר אכילה שנינו. ד"ה ומאי לעולם וכו', השר מקוצי דאמר הכי כי. [צ"ל] השר מקוצי דהכא כי, תיבות דאמר הכי נמחק. שם, שנינו איתא. [צ"ל] שנינו מ"מ איתא. שם, דלא זרק מדנקט. [צ"ל] דלא זרק נמי מדנקט. שם, דכי זרק מועלין אלמא ש"מ כדרב גידל. [צ"ל] דכי זרק אשמועינן דמועלין כדרב גידל, תיבות אלמא ש"מ נמחק. שם, דלא אתיא זריקה ומפקע. [צ"ל] דלא אתיא זריקת פיגול ומפקא. שם, דהיתר אכילה מפקע מידי. [צ"ל] דהיתר אכילה מפקא מידי. אות ע' נמחק. שם, כלומר דלא אתיא זריקת פיגול ומפקע מידי. [צ"ל] כלומר כולה רבותא לכדרב גידל לומר דלא אתיא זריקת פיגול ומפקא מידי, אות ע' נמחק.
<h2>דף ו.</h2>
תוס' ד"ה תא שמע רבי שמעון אומר וכו', ואית ליה היתר זריקה שנינו. גליון קשה לי לפי פי' זה דהיכא מתוקמא מילתיה דרב גידל למ"ד היתר זריקה [ו]מתרצינן ברייתא לאחר שיראה לזריקה אין מועלין בו והלא כך לי היתר זריקה למאן דאית ליה היתר זריקה שנינו כמו (זריקה) [אכילה] למאן דאית ליה היתר אכילה שנינו ונ"ל דרב גידל יפרש הברייתא כמ"ד היתר אכילה ולא נפרש דלפני זריקה ולאחר זריקה אמועלין בו קאי ור"ל פיגל פי' באחת מן העבודות לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו לא נפרש כך אלא נפרש דאפיגל קאי שאם פיגל לאחר זריקה ממש אין מועלין בו דאין פיגול אלא בארבע עבודות.
גמ', מועלין לאחר זריקה אין מועלין קתני. [צ"ל] מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו קתני. קודם שקיעה ולאחר שקיעה הכי, [צ"ל] קודם שקיעת החמה ולאחר (ס"א סמוך) שקיעת החמה הכי, אות ה' ה' נמחק. ליתני קודם שקיעה ולאחר. [צ"ל] ליתני לפני שקיעת החמה ולאחר, תיבת קודם ל"ש.
תוס' ד"ה כיצד וכו', דהוה ביה שהות. [צ"ל] דהוה ליה שהות. תיבת ביה נמחק. שם, זריק. והא לפני. [צ"ל] זריק. וה"ק לפני, אות א' נמחק. שם, דלא הואי ליה שהות. [צ"ל] דלא הוית שהות, אות א' ותיבת ליה נמחק. ד"ה מאי איריא דתני לפני זריקה, פירוש. תיבת פירוש נמחק. שם, בין קודם לאחר. [צ"ל] בין קודם זריקה לאחר. ד"ה תא שמע רבי שמעון אומר יש פיגול כו', כלומר סוגית. [צ"ל] תא שמע רבי שמעון אומר יש פיגול כו', כולה סוגיא. תיבת כלומר נמחק. שם, למיזרקיה אבל אימא פיגול. [צ"ל] למיזרקיה א"כ אימת פיגל, תיבת אבל אימא נמחק. שם, דהא מוקמת לה בנעשה קבלה בהכשר וגם בהילוך לא מצית. [צ"ל] דהא מוקמינן לה בנעשית הקבלה בהכשר וגם בהולכה לא מצית. שם, נראה לי כגון שפיגל בסוף קבלה דהויא. [צ"ל] נראה לי דאיירי כגון שפיגל בסוף הקבלה דהואי. שם, בתחלת קבלה וקתני מועיל ש"מ. [צ"ל] בתחילת הקבלה, הס"ד. ומה"ד וקתני מועלין וש"מ. שם, דאין מועיל מיירי. [צ"ל] דאין מועלין מיירי. שם, ומ"מ קשה דא"כ אי הויא. [צ"ל] ומ"מ קשה משמע דאי הויא. תיבות דא"כ אי נמחק. שם, וזה אינו דלמ"ד היתר אכילה כו' ליישב מתניתא אם. [צ"ל] וזה אינו דהא למ"ד היתר אכילה כו' ליישב מתניתין אם. שם, שנינו מ"מ כי פיגל כו' לא מפקע מידי. [צ"ל] שנינו אלא ודאי מיירי לאחר זריקה ומכל מקום כי פיגל כו' לא מפקא מידי. שם, שנינו ובמתני'. [צ"ל] שנינו ודרב גידל תנאי היא ובמתניתין. שם, לר"ש דברייתא. [צ"ל] ולרבי שמעון דברייתא. שם, זריקת פיגול ומפקע מידי מעילה. [צ"ל] זריקת פיגול ומפקא (אות ע' נמחק) מידי מעילה. סי"ג כדפי' מברייתא כדמסיק לפני זריקה היינו קודם שיראה לזריקה. ס"א מדוייקים ומתניתין אתיא כדפי' וברייתא נמי לא קשיא ליה דמיירי קודם שיראה לזריקה ולאחר שיראה כדמסיק ובלא זרק דמשמע ליה דהיתר זריקה שנינו ותנאי היא מהיתר זריקה ומהיתר אכילה. ת"ש כו'. שם, ור"ש דמתניתא מיירי. [צ"ל] ור"ש דברייתא מיירי, תיבת דמתניתא ל"ש. ד"ה תא שמע הפיגול בקדשי קדשים מועלין כו'. [צ"ל] תא שמע הפיגול בקדשי קדשים מועלין בו. תיבת כו' נמחק. שם, מועלין דבלא. [צ"ל] מועלין בו אבל לא, תיבת דבלא ל"ש. שם, דזרק ואיכא היתר. [צ"ל] דזרק דאיכא היתר, אות ו' נמחק. שם, למידק דבלא פיגל אין. [צ"ל] למידק הא לא זרק אע"ג דלא פיגל אין. שם, למיזרק אבל לא זרק ומשום הכי מועלין דהיתר. [צ"ל] למיזרק קודם פיגול אבל מ"מ לא זרק עדיין ומ"מ מועלין ש"מ דהיתר. תיבות ומש"ה נמחק. שם, מכיון שניתקנה בהכשר. [צ"ל] מכיון שנתקבל בהכשר, תיבת שניתקנה נמחק. שם, מאד דהא דזרק. [צ"ל] מאד דזרק, תיבת דהא נמחק. שם, מסתמא אתא לאשמועינן כדרב גידל כו' מעילה ועל כרחך. [צ"ל] מסתמא דאתא לאשמועינן כדרב גידל כו' מעילה וא"כ על כרחך. שם, דלא מפקע מידי. [צ"ל] דלא מפקא מידי, אות ע' נמחק. שם, הוה ליה למיתני לעולם כדלעיל. (דף ה' ע"ב). שם לדרב גידל דודאי מיירי בזרק משום דהיתר כו'. [צ"ל] לדרב גידל דהיתר כו'. על תיבות דודאי מיירי בזרק משום נרשם קו מלמעלה להורות כי לפ"ד הוא יתר ונמחק.
<h2>דף ו:</h2>
תוס' ד"ה שלא כתיקונה וכו', הילכך אינה מביאה לידי מעילה בקדשים קלים. גליון וכתוב בגליון וז"ל לעיל איירי שהזריקה עצמה נעשית בפסול הילכך אינה מביאה לידי מעילה בקדשים קלים דלא הוברר חלק גבוה ולא חלק הדיוט וכיון שלא הוברר ראיות א"כ לא קרינא ביה קדשי ה' אבל הכא מיירי שהזריקה נעשית בהכשר אלא שזרקה על דבר שאינו ראוי הילכך לענין להוציא מידי מעילה לא מהניא הזריקה דאכתי לא אישתרי הבשר באכילה וכיון שהזריקה נעשית כהוגן ואפ"ה לא מהניא לבשר להתירה באכילה משום דהכשרות עצמה יצאה א"כ לא תועיל לה נמי להוציאה מידי מעילה דלגבי זה נעשה כמו שלא זרק דכיון דלא אחשבה רחמנא להאי זריקה כלל א"כ לא תועיל לחצאין אבל לענין להביאה לידי מעילה לאימורי קדשים קלים (אי) [ודאי] מהניא נהי דהבשר אינה מותרת לאכילה מ"מ הזריקה נעשית בכשרות ובקדשים קלים מיד שהזריקה נעשית בהכשר אז הוברר חלק גבוה ומשום הכי תועיל מעילה באימורין דהא בחלק הדיוט הוא הבשר ולא הוה לגבה שום פסול ולא יצא ממחיצתו רק האימורין. בתוס' כת"י.
גמ', מקצתו אבל יוצא כולו, [צ"ל] מקצתו אבל יצא כולו, (אות ו' נמחק). עי' תוס' מנחות (דף י"ב ע"א) ד"ה ה"מ.
רש"י ד"ה וזריקה כתיקנה. מה"ד דזריקה, אות ו' נמחק.
תוס' ד"ה בשר קדשי קדשים וכו', שנינו ולמ"ד היתר זריקה צריך לפרש דמיירי קודם כו' דם ולכך. [צ"ל] שנינו ניחא ולמ"ד היתר זריקה צריך לומר דמיירי קודם כו' דם שהבהמה היתה קרובה כל כך לחוץ שאף מתחלה היה סוף הבהמה לצאת חוץ ע"י פירכוס ולכך. שם, וטמא דבעינן יותר לטהורים והכא כיון דיצא לא נותר לטהורים הוא וגבי נותר ילפינן חילול מטומאה כדאמרינן פרק בית שמאי וגבי פיגול נמי אמרינן בזבחים כהרצאת כשר כך הרצאת פסול דבעינן שיקרבו כל מתיריו וכיון דיצא תו לא מיקרי כל מתיריו ר' עקיבא אומר. [צ"ל] וטמא גבי פיגול אמרינן בזבחים כהרצאת כשר כך הרצאת פסול דבעינן קרבו כל מתיריו וכיון דיצא תו לא מיקרבו כל מתיריו וגבי נותר ילפינן חילול מטומאה כדאמרינן בפ' ב"ש וגבי טמא דבעי דבר ההותר לטהורים כדאיתא בפ' הקומץ רבה (דף כ"ה ע"ב) והכא כיון דיצא לא ניתר לטהורים הוא ר"ע אומר. שם, א"ר עקיבא המפריש. [צ"ל] א"ר עקיבא והרי המפריש. שם, זורק לא. [צ"ל] זורק ומ"מ אמת הוא שמיד שיזרק הדם מאחד מהן יפסל השני(ה) משום נתכפרו בעלים באחרת לא. שם, ממעילה כך. [צ"ל] ממעילה שלא ימעלו באותה שנזרק דמה כך. שם, אף לדבר זה דין הוא שיפטר את של עצמה. [צ"ל] אף לדבריך דין הוא שיפטור על עצמה, תיבת זה ל"ש ותיבות את של נמחק. שם, דחמירי מודה ר"ע שאין דומים כמפריש שהרי כמה פסולין יש בזבחים, מתיבת דחמירי עד תיבת יש בזבחים נמחק. שם, מסתברא ליה דמועיל. [צ"ל] מסתברא ליה למילף, הס"ד ותיבת דמועיל נמחק. ד"ה והני תרתי ל"ל, לאשמועינן. [צ"ל] והני תרתי ל"ל, כלומר למה לי לאשמועינן. ד"ה שלא כתיקונה וכו', שיש לו להביא יותר מידי מעילה. [צ"ל] שיש לו יותר להביא לידי מעילה מלאפקא מידי מעילה. שם, דלעיל כשנעשית. [צ"ל] דלעיל איירי כשנעשית. שם, דבעיא הרצאה בפיגול. [צ"ל] דבעינן כהרצאת כשר בפיגול. שם, רחמנא דהאי כל פיגול. [צ"ל] רחמנא דהאוכל פיגול. שם, מעילה קרינא בהו. [צ"ל] מעילה נמי קרינא בהו. שם, דאכתי לא אישתרי באכילה. [צ"ל] דאכתי לא אישתרי הבשר באכילה. שם, מעילה דהא קאמר עלה. [צ"ל] מעילה דהכי נמי קאמר אם עלה. ד"ה כי אמר ר"ע וכו', היינו מקצתו יצא דדמי ליה. [צ"ל] היינו יצא מקצתו דהוי טעם מיגו כדפירשתי דדמי ליה. ד"ה א"ל רב אסי לרבי יוחנן וכו', ועל השרוף, אם. [צ"ל] ועל השרוף, פי' אם. שם, או נשרף [חוץ לזמנו] מחשבתו. [צ"ל] או נשרף למחר מחשבתו. שם, בשאר הבשר (שהרי). תיבת שהרי נמחק. שם, והא אבד ושרף דליתנהו. [צ"ל] והא אבוד ושרוף דליתנהו. שם, דהא שאינו כלל בעולם קאמר דמחשבתו מחשבה לפגל. [צ"ל] דהא הני שאינו כלל בעולם קאמר דמהניא מחשבתו לפגל. שם, רבי יוחנן דמדמה שאר. [צ"ל] רבי יוחנן אליבא דר"ע ורוצה להדמות שאר. תיבת דמדמה נמחק. שם, שאין לדמות לכן נראה. [צ"ל] שאין לדמות דיוצא אינו חמור ואינו כי אם חיסרון מחיצות ומשמע דאם ביוצא אמר ר"ע דוקא דזריקה מועלת לא קשה מידי ולא היא דאפילו אמר ר"ע ביצא תיקשי לך אמאי אמר הכי באבוד ושרוף שהוא פסול גדול אי מדמית זריקה למחשבת פיגול אלא ש"מ שאין לדמותם לכן נראה. שם, באפי נפשיה ולא להשיב על דברי רבי יוחנן והא דקאמר. [צ"ל] באפי נפשיה הוא ולא להשיב על דברי ר' יוחנן יבא והא דקאמר.
<h2>דף ז.</h2>
גמ', מחשבין על האבוד ועל השרוף. שאם נאבדו אימורין וחשב בזריקה על מנת להקטירן בחוץ הוי פיגול א"נ נאבד הבשר וחשב בזריקה לאכול ממנו חוץ לזמנו הוי פיגול והא אבוד ושרוף דלא איתנא בעולם וקא קבעא זריקה בפיגול ה"נ אע"ג דיצא כולו תהני ליה זריקה לאפוקי מידי מעילה וי"מ דרב אסי לא קאי אר' יוחנן והא דמסיק והא אבוד ושרוף ליתנהו בעולם משום דבעי לאקשויי מנשפכין לאבוד ושרוף עכ"ל הרא"ש ז"ל.
גמ', לא קיבל טומאה. [צ"ל] לא מקבל טומאה, אות י' נמחק. אזלי בהו מחשבה לא מהניא אלא דקתני על. [צ"ל] אזלי מחשבה לא מהניא בהו אלא הא דקתני מחשבין על. א"ר עקיבא הא זה למה דומה אמר. [צ"ל] א"ר עקיבא והרי המפריש כו' אמר, תי' הא זה למה דומה נמחק. אחת אבל. [צ"ל] אחת דרצה מזה זורק ורצה מזה זורק אבל. תניא אמר רבי שמעון. תוס' זבחים (דף קי"ב ע"א) [ד"ה והכי קאמר]. הן וכשבאתי והרציתי דברים לפני חבירי שבגליל אמרו לי הלא כו'. ס"א הן אמר לי והלא כו'. והרציתי דברים לפני חבירי, [צ"ל] והרצתי את דבריו לפני חבירי. וכשיצאתי והרציתי דברים לפני ר"ע, [צ"ל] וכשבאתי והרצתי את הדברים לפני ר"ע, תיבת וכשיצאתי נמחק. הראשונה והרי שתיהן עומדות מועלין בשתיהן שחטן והרי דמן מונח בכוסות מועלין בשתיהן נזרק דם של אחד מהם אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה אף יפטור כו'. נ"א הראשונה ושחט את שתיהן בבת אחת אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה כך יפטור כו'. שחטן והרי דמן, [צ"ל] ושחט שתיהן והרי דמן, אות ן' נמחק.
רש"י אלא הא דקתני מחשבין וכו' השרוף, כלומר. [צ"ל] השרוף, בתמיה כלומר. ד"ה אמר רבא אימא מחשבה על העומד ליאבד וכו', הכא הבשר יצא כולו. [צ"ל] הכא שיצא הבשר כולו.
תוס' ד"ה חישב לנשפכין למחר מהו וכו', שאין מעכבין וגם. [צ"ל] שאין מעכבין את הכפרה וגם. שם, אך לא ד' עבודות. [צ"ל] אך לא מארבע עבודות. שם, נשפך (מן) הרצפה. [צ"ל] נשפך מן הכלי על הרצפה. ד"ה א"ל רבי זירא לרב אסי וכו', שאינו חשוב ודבר ההולך לאיבוד הוא לא מיפגל. [צ"ל] שאינו חשוב לאכול ודבר ההולך לאיבוד הוא ולא מיפגל. שם, לאוכלו אוכלו (הנך) [הני נשפכין] נמי. [צ"ל] לאוכלו כבשר אוכלו הנך נשפכין נמי. שם, ואם כן מייתי מההיא דהעור והרוטב ושיבוש דטפי. [צ"ל] ואם כן צריך לומר דמייתי מהיא דהעור והרוטב ושיבוש הוא דטפי. שם, מלאיתויי מפני הטומאה. [צ"ל] מלאתויי מההוא דטומאה, תיבת מפני נמחק. ד"ה אלא דקתני על האבוד וכו', קאמר מחשבין והכא פשיטא. [צ"ל] קאמר דמחשבין והכא פשיט, אות א' נמחק. ד"ה לא אמר ר"ע אלא ששחט כו', ארוכה במשמע או אפילו בזה אחר זה וקרי לה. [צ"ל] ארוכה כמשמעה דהא אמרינן בפ"ב דחולין תזבחוהו שלא ישחט שני זבחים כאחד כו' אלא קרי לה, אות ב' ו' נמחק, ותיבות או אפילו בזה אחר זה ל"ש. שם, בבת אחת דכשר ליזרק. [צ"ל] בבת אחת כשראויים ליזרק, תיבת דכשר נמחק. שם, בכי ה"ג דאינו פוטר הדם הנזרק בשר. [צ"ל] בכי ה"ג דאין הדם מן הנזרק פוטר בשר. ד"ה אבל דם וכו', מועלת ליוצא. [צריך להוסיף] כיון דאירע פיסול דיוצא בדם דבפסול דדם ליכא שום הרצאה כי אם לגבי פיגול דעבדינן ליה כהרצאת כשר בזריקת פיגול. שם, לכפר פאני וכו', הוא או שהשיב. [צ"ל] הוא פי' שהשיב, תיבת או נמחק. ד"ה תשובה גנובה וכו', כזבח אחד וכיון. [צ"ל] כזבח אחד וכגוף אחד וכיון. שם, מה לי בזה. [צ"ל] מה לי בבת אחת מה לי בזה. שם, דכחד לא חשיב להו דהא. [צ"ל] דכחד גופא לא חשיב להו אע"ג דהפריש השתים לאחריות דהא. שם, שהעלה בלא זריקת דמו ואי ס"ד. [צ"ל] שהעלה בלאו זריקת דמו והא דנקט שאם עלו ירדו שאם עלו לאו דוקא דהא מיירי בהעלה כבר ואי ס"ד.
<h2>דף ז:</h2>
גמ', וקדם והעלה אימורין כו', הקשה הר"ר שמואל מוורדין אמאי לא קאמר שהעלה האימורין לאחר שזרקו דמו של חבירו דאי ס"ד חד גופא הוא הותרו בזריקה וי"ל דכי נמי הוי חד גופא היינו למילי דקודם זריקה כמו לצאת (לידי) [מידי] מעילה אבל למילי דבתר זריקה לא הוי כחד גופא ולכך אמר וקדם והעלה לפני זריקה. תוס'.
גמ', נזרק דם של אחד מהם, [צ"ל] נזרק דמה של אחת מהן. המעילה אף יפטור, [צ"ל] המעילה כך יפטור, תיבת אף נמחק. אם הציל בשר, [צ"ל] אם פטר בשר, תיבת הציל נמחק. הוא שיציל את, [צ"ל] הוא שיפטור את, תיבת שיציל נמחק. הפריש שתי אשמות, [צ"ל] הפריש שני אשמות, אות ת' נמחק. מתני', (יש) מעשה דמים, על תיבת יש רשום קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. באימוריהן ובבשר לאחר, ס"א באימוריהן ובבשר ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא לאחר. ולא בבשר לאחר, [צ"ל] ולא בבשר ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא לאחר. בקדשים קלים כולן להחמיר, [צ"ל] בקדשים קלים כולו להחמיר, אות ן' נמחק. גמ', היא כי אמר ר"ע, [צ"ל] היא וכי אמר ר"ע.
רש"י ד"ה תשובה גנובה השיבו וכו', דכי היכי דמפרש רבי אלעזר. [צ"ל] דכי היכי דאמר ר' אלעזר, תיבת דמפרש ל"ש. ד"ה מה לי בבת אחת וכו', כגוף אחד בשחטן. [צ"ל] כגוף אחד בבת אחת בשחטן. ד"ה אילו הפריש שני אשמות לאחריות וכו', שני אשמות וכל שכן. [צ"ל] שני אשמות כל שכן, אות ו' נמחק. ד"ה ושחט את שניהם וכו', הדם מאשם שלא. [צ"ל] הדם דאשם שלא. אות מ' נמחק. ד"ה אמר רבי יוחנן קצצתינון לרגליה דינוקא וכו', לישנא אחרינא דדייקא דדייק דקאי. [צ"ל] לישנא אחרינא דֵינְקַא דדין דקאי, תיבות דדיקא דדייק נמחק. שם, דחד האימורין דאידך. [צ"ל] דחד לאימורין דאידך, אות ה' נמחק. ד"ה על זה וזה. [צ"ל] על זה ועל זה, אות ו' נמחק. שם, לאחר זריקה חייב משום. [צ"ל] לאחר זריקה חייבין משום. שם, וטמא והיינו. [צ"ל] וטמא אם פיגל בחד משתי עבודות דזריקה קובעת בפיגול דכבר קרבו מתיריו ובתר הכי חייבין נמי על נותר וטמא והיינו. שם, בכל [הני אבל] לאחר זריקה. [צ"ל] בכל הני ואחר זריקה, אות ל' נמחק. ד"ה א"ר חנינא ליוצא וכו', לשריפה ולאלתר. [צ"ל] לשריפה ולא לאלתר.
תוס' ד"ה אמר רבי יוחנן וכו', דלא דמי דאמרינן דטעמא גבי. [צ"ל] דלא דמי דאי אמרת בשלמא גבי. ד"ה ועל זה וזה חייבין וכו', [להקל ולהחמיר] פירוש. [צ"ל] להקל ולהחמיר בקדשי קדשים פי'. ד"ה הא ממונא דבעלים הוא וכו', באימורים קתני אין. [צ"ל] באימורין נקט ואין, תיבת קתני ל"ש. שם, לאחר שניתר לזריקה. [צ"ל] לאחר שנראה לזריקה, תיבת שניתר ל"ש. שם, דבעלים הוא ודאי דאיסורא כיון. [צ"ל] דבעלים הוא הא ודאי דאיסורא איכא כיון. ד"ה כי אמר רבי עקיבא וכו', דמיירי בבשר שיוצא. [צ"ל] דמיירי בבשר שיצא, אות ו' נמחק. שם, עיבור צורה לשרפן שאין. [צ"ל] עיבור צורה לשרפו שאין, אות ן' נמחק.
<h2>דף ח.</h2>
גמ', לאכילה הוא דלא מרצה, [צ"ל] לאכילה לא מרצה, תיבת הוא ואות ד' נמחק. מתני', הוכשרה להפסל בטבול, [צ"ל] הוכשרה ליפסל בטבול, אות ה' נמחק. חייבין עליו משום. [צ"ל] חייבין עליה משום, אות ו' נמחק.
<h2>דף ח:</h2>
תוס' ד"ה כדתניא דבי רבי ישמעאל וכו', וליכא עיכובא. [צריך להוסיף] וא"ת תקשי לרב אדא בר אהבה דאמר מיצוי מעכב וי"ל דכאידך תנא דבי רבי ישמעאל ס"ל דאמר מיצוי מעכב.
תוס' ד"ה אלא מעתה גבי מנחה וכו', מ"מ מודה שאותן השיריים אסורין באכילה. גליון וכן משמע שם בגמרא בהדיא ע"ש דף ט' ע"ב.
גמ', קלש טומאה פסול. [צ"ל] קלש טומאתו פסול, אות ה' נמחק. דליכא אבל איסורא. [צ"ל] דליכא הא איסורא, תיבת אבל נמחק. א"ר חנינא ליוצאין ור"ע, [צ"ל] א"ר חנינא ליוצא ור' עקיבא, אות י' ן' נמחק. המזבח בשלמא, [צ"ל] המזבח חטאת היא בשלמא. והנשאר בדם ימצה. [צ"ל] והנשאר בדם אע"ג דנשאר ימצה.
רש"י ד"ה א"ר חנינא ליוצא וכו', מעילה או לשריפה. [צ"ל] מעילה ולשריפה, תיבת או נמחק. שם, הא הזאה. [צ"ל] והאי הזאה. ד"ה אלא לרב הונא דאמר וכו', והנשאר. להכי. [צ"ל] והנשאר ומשני להכי, והד"א. ד"ה וכי תימא הכי נמי וכו', נמי אמרינן. [צ"ל] נמי דהיינו מיצוי אמרינן.
תוס' ד"ה וחכמים אומרים [כו'], פוסל בשום דבר. [צ"ל] פוסל בכל דבר, תיבת ובשום נמחק. ד"ה לאבא שאול מעלה עשו בקדשים כו', וצ"ל דרביעי. [צ"ל] וצ"ל דאין הכי נמי רביעי. שם, דלא (חשיב) [משכחת] ליה. [צ"ל] דלא אשכחן ליה. שם, עצים ורביעי בקדש דאורייתא (ואבא שאול ה"ק ליה) היכי קאמר. [צ"ל] עצים ולבונה רביעי בקודש דאורייתא וא"ת הדרה קושיא לדוכתיה היכי קאמר. ד"ה אמר רבי חנינא וכו' היא. תימה ה"ד אי דיצא לצד הראש א"כ הל"ל מודה ר"ע כדאיתא לעיל ואי דיצא לצד רגליו מ"מ הא אמרינן פרק שני דזבחים היא בפנים ורגליה מבחוץ ואח"כ חתך. [צ"ל] היא פי' ואיירי כגון שיצא תימה דע"כ יצא ר"ל קודם הזאה דאי לאחר הזאה ע"כ ודאי אפילו לרבנן דפליגי על ר"ע אמרינן זריקה מועלת ליוצא אלא ודאי מיירי כשיצא קודם הזאה וכשיצא הראש יצא דמה ואמרינן לעיל אבל בדם שיצא לא אמר ר' עקיבא זריקה מועלת וי"ל דמיירי שיצא דרך רגליו אבל עדיין הצואר שהדם בתוכו הוה בפנים ומ"מ קשה דהא אמרינן בפ' שני דזבחים היא בפנים ורגליה מבחוץ קבל ואח"כ חתך. שם, א"נ כגון שיצא כולו וחתך מה שיצא עם העצם שאין זה פסול בעופות אלא. [צ"ל] א"נ מיירי שחתך כל הבשר של אבר שיצא לחוץ עד העצם קודם המליקה וא"כ אין בו לא דם ולא שמנונית ואח"כ יצא וכ"ת א"כ היא בעלת מום כדאמר בזבחים י"ל דאין תמות וזכרות בעופות שאין מום פוסל בעופות אלא. שם, דהכי פי' בזבחים. [צ"ל] דהכי פירושו דבזבחים. שם, השמנינות. [צ"ל] השמנינות לכתחילה. ד"ה ותני רב הוזה דמה וכו', קרינן [ביה] (כו'). [צ"ל] קרינא ביה, תיבת כו' נמחק. ד"ה בשלמא לרב אדא בר אהבה וכו', ותלויה הזייתה במיצוי. [צ"ל] ותלויה הזאתה במיצוי. ד"ה כדתניא דבי רבי ישמעאל וכו', פי' אם נשאר ימצה ואם לאו לא ימצה. [צ"ל] פי' שאם נשאר ימצה ואם לאו דלא מיצה, אות י' נמחק. ד"ה אלא מעתה גבי מנחה וכו', ואם לא ניתותרו השיריים. [צ"ל] ואם לא ניתותרו שחסרו השיריים. שם, להש"ס שיריים שחסרו. [צ"ל] להש"ס דשיריים שחסרו. שם, לא ניתותר (כלום) [כלומר] שחסרו. [צ"ל] לא נתותר כלומר שחסרו. ד"ה והא תניא מסלתה כו', וי"ל דאית לן לאחשובי קרא דחטאת. [צ"ל] וי"ל דאין לן (תיבת דאית נמחק) לאחשוביה דרשה דחטאת, תיבת דקרא נמחק. שם, ומשמנה ועוד. [צ"ל] ומשמנה דהא דפי' דחטאת היא ארישא דוחק הוא ועוד. שם, וכמו ועוד הוא. [צ"ל] וכמו וכו' הוא, תיבת ועוד נמחק. שם, לשיריים דמשמע. [צ"ל] לשיריים שחסרו כו' דמשמע. שם, להקטרה ומשני התם. להקטרה הס"ד, ומה"ד התם, תיבת ומשני ל"ש. שם, ודאי דאיכא. [צ"ל] ודאי הוא דאיכא. שם, והקטיר (אינה כל. [צ"ל] והקטיר א"כ כל, תיבת אינה נמחק. שם, ניתותר הכא כתיב. [צ"ל] ניתותר והכא כתיב. שם, דצריך לומר שיש שיריים בדם ולא היזה מכולו. [צ"ל] דצריך לומר שאם יש שיריים בדם שלא יזה מכולו.
<h2>דף ט.</h2>
רש"י ד"ה עד שיותך הבשר. גליון כיון דלשריפה קיימי לא נעשית מצותן עד שיותך הבשר. הר"א ז"ל.
רש"י ד"ה קרמו בתנור וכו', כדאמרינן וכו', והכא נמי ליכא בלינה. גליון ובספרים שכתוב בהן קסברי אם [לן] לאחר זמן נפסלין. הר"א ז"ל.
מתני', המנחות מועלין בהן משהוקדשו בפה קדשו בכלי היינו כלי ראשון שהיא ביסא הוכשרו ליפסל כו' ל"ג וביוצא דכלי לא מקדש ליפסל ביוצא עד לאחר קמיצה היינו עבודה קמייתא כדמפרש במנחות וא"ת א"כ מנחת נסכים ומנחת כהנים דלית בהו קמיצה ה"נ דלא מיפסלו ביוצא וכ"ת ה"נ א"כ לא לישתמיט תנא דאשמועינן בשום דוכתא וי"ל דודאי במנחת נסכים ומנחת כהנים כלי לבד מקדשם ליפסל ביוצא כמו קמיצה בשאר מנחות וכן קאמר הכא דגבי שאר מנחות אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא עד לאחר שיקרב הקומץ כדקאמר הכא וגבי מנחת נסכים ומנחת כהנים אמרינן מיד בסמוך קדשו בכלי הוי כשאר מנחות לקמיצה ובמנחות הארכתי. תוס' מהר"פ ז"ל.
גמ', הנהנה מאפר תפוח. גל גדול מאפר המערכה שמסלקין לאמצע המזבח לצד [אחד] כדי לסדר המערכה וכמה פעמים שהיה עליו ת"ק כור ומשם היו תורמין כל יום מלא מחתה והיה מניח אצל המזבח קדמה כדמפרש בזבחים והשאר היה צריך להוציא לבית הדשן. לפני תרומת הדשן כ"ע לא פליגי דמועלין דאכתי לא נעשית מצותו שעדיין צריך להרים הדשן. כי פליגי לאחר תרומת הדשן. וקודם שעשו שום עבודה והקטרה מאותו יום דאל"כ הוי לפני תרומת הדשן מן אותו יום. רב אמר אין מועלין כו' שהרי נעשית מצותו שנתרם הדשן ואפילו ס"ל לרב בהא כר' יוחנן דקאמר בפ"ב דיומא דבעי בהוצאת הדשן ד' בגדים ובעי כהן כשר לרבנן דהתם מ"מ פליג עליה גבי מעילה כיון דאין להוצאת הדשן זמן קבוע אינה עבודה שימעלו בה. ורבי יוחנן סבר כיון דצריך בגדי כהונה בקדושתיה קיימא ואפילו לר"ל דאמר במס' יומא דסגי בב' בגדי כהונה מ"מ מצי שפיר סבר כר' יוחנן דהכא דאמר מועלין ואפילו לרבי אלעזר דמכשיר [בעל מום] בהוצאת הדשן יכול (ליהנות) [לסבור כותיה] משום דכיון דצריך בגדי כהונה מצוה היא וא"כ דבר שלא נעשה מצותו היא ומועלין בו. עד שתצא לבית הדשן. פי' וקשיא לרב דלרב אין מועלין בו אלא עד שעת הרמה. אימא עד (שתצא) [שתראה] לבית הדשן והיינו שעת הרמה דמאחר תרומת הדשן [אין מועלין באפר] הדשן כל זה חסר מן התוס' שבדפוס.
גמ', קרא יתירא כתיב מתיב אבוה דשמואל (ור' אבין), [צ"ל] קרא יתירא הכא כתיב מתיב אבוה דרבי אבין, תיבת דשמואל נמחק. תרי תנאי ואליבא, [צ"ל] תרי תנאי אליבא, אות ו' נמחק. מתני', עד שיתיך הבשר, [צ"ל] עד שיותך הבשר, אות י' נמחק. ואין מועלין בעורות אבל, [צ"ל] ואין מועלין בעורה אבל. וטמא אין מועלין, [צ"ל] וטמא ואין מועלין. ובלינה, עי' תוס' זבחים (דף כ' ע"ב). מועלין בו משהוקדשה קרם בתנור הוכשר ליפסל, [צ"ל] מועלין בו משהוקדשו קרמו בתנור הוכשרו ליפסל. הבזיכין חייבין עליו משום, [צ"ל] הבזיכין חייבין עליהן משום, אות ו' נמחק. ואין בו מעילה, [צ"ל] ואין בהן מעילה, אות ו' נמחק. גמ', כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתיה, [צ"ל] כיון דצריך בגדי כהונה דכתיב ולבש הכהן מדו בד וגו' בקדושתיה. אמר לך רב עד, [צ"ל] אמר לך רב אימא עד.
רש"י ד"ה קתני מיהת ומיצה דמה אלמא. [צ"ל] קתני מיהת ומיצה דמן אלמא, אות ה' נמחק. ד"ה לצדדין קתני וכו', ומיצה דמה לא. [צ"ל] ומיצה לא, תיבת דמה נמחק. ד"ה מתני' מיצה דמה חייבין עליה משום פיגול וכו', עולת העוף במקום. [צ"ל] עולת העוף קאי במקום, ד"ה ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן וכו', כולה ותנטל. [צ"ל] כולה וינטל, אות ת' נמחק. ד"ה קרמו בתנור, דהיינו וכו', להכשיר ונפסל בטבול. [צ"ל] להכשיר ליפסל בטבול, אות ד' נ' נמחק. שם, שלשה. גליון כתב הר"א ז"ל אם יש ספרים שכתוב בלינה קסבר לאחר זמן אכילתו נפסלים בלינה. ד"ה קרמו בתנור וכו', כדאמרינן וכו', לעשרה. ולסדר סידרו על. [צ"ל] לעשרה לאחד עשר. וליסדר, לסדרן על.
<h2>דף ט:</h2>
גמ', לא יחזיר הא, [צ"ל] לא יחזיר מעל גבי מזבח הוא דלא יחזיר הא. דאית ביה מששא, [צ"ל] דאית בה מששא, אות י' נמחק וכצ"ל לקמן. גחלת קאתי, [צ"ל] גחלת הא קאתי. למזבח תניא, [צ"ל] למזבח תניא כותיה דרב ותניא כותיה דלוי תניא. קטרת, עי' תוס' מנחות (דף נ' ע"א) ד"ה יכול. אשמו קרב, [צ"ל] אשמו כבר קרב. קשיא עד. [צ"ל] קשיא קתני עד.
רש"י ד"ה וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר. [צ"ל] וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לארץ לא יחזיר. שם, המזבח ואלו. [צ"ל] המזבח מקדש ואלו. ד"ה ומן הארץ על גבי המזבח הוא דלא יחזיר וכו'. [צ"ל] מעל גבי המזבח לארץ הוא דלא יחזור וכו'. ד"ה איכא דמותיב להך גיסא טעמא דגחלת דאית ביה מששא וכו', מעל גבי. [צ"ל] על גבי, אות מ' נמחק. ד"ה הלמידין לפני חכמים וכו', לוי לרבי. [צ"ל] לוי לפני רבי, אות ל' נמחק. ד"ה הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם וכו', ונהנה מקצתן עד. [צ"ל] נהנה ממקצתן עד, אות ו' נמחק. ד"ה אם כבר קרבה חטאתו וכו', חטאת מעילה אבל כו'. [צ"ל] חטאת שמנה אבל כו', כנ"ל על תיבת מעילה נרשם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו.
תוס' ד"ה וכולן שפקעו מעל גבי המזבח וכו', וטלפים דקאמר איירי בהו ברישא דהך דהא אם פרשו. [צ"ל] וטלפים דקא איירי בהו ברישא דהך והא דקאמר אם פרשו. שם, שאז שעת. [צ"ל] שאז היתה שעת. שם, דודאי הוזקק לפרש דיחזיר לאו משום. [צ"ל] דודאי לא הוזקק להחזיר לגחלים משום, תיבות לפרש דיחזיר לאו ל"ש. שם, דלא נעשה מצותה שעומד הדשן שעל גב התפוח לתרום. [צ"ל] דלא נעשה מצותו שעדיין עומד הדשן שעל גב התפוח כדי לתרום. שם, דאמר בהוצאת הדשן. [צ"ל] דאמר דהוצאת הדשן, אות ב' נמחק. ד"ה הנהנה מבשר קדשי קדשים וכו', קדשים לה'. [צ"ל] קדשי ה', אות ל' נמחק. שם, קדשי לה'. [צ"ל] קדשי ה', אות ל' נמחק. שם, לנדבה לעולת קיץ למזבח. [צ"ל] לנדבה לעולה והקרן למזבח, אות ת' ותיבת קיץ נמחק. ד"ה לא קרבה חטאתו וכו', לשלם קודם. [צ"ל] לשלם הקרן והחומש מן המעילה שמעל קודם. ד"ה כבר קרבה חטאתו וכו', אם היה חטאת. [צ"ל] אם היה המעות חטאת. ד"ה קרבנות בדק הבית וכו', שהביאו שאין שם. [צ"ל] שהביאום שאז אין שם, אות ש' נמחק. ד"ה קרבנות צבור לצבור וכו' הדור של עולת [צבור] צבור קיימא. [צ"ל] הדור ובעולת צבור קיימינן, אות א' נמחק.
<h2>דף י.</h2>
מתני', וכל שאין לו מתירין כו' ופיגול אין בו, קבעיא דומיא דשלמים מה שלמים דיש בהם מתירין חייבין עליהם משום פיגול דעיקר פיגול בשלמים כתיב אף כל שיש להם מתירין לאפוקי באלו דהם מתירין עצמן. תוס' חסר מן הדפוס. מהר"פ ז"ל.
גמ', אמר רב גביהא דבי כתיל, [צ"ל] אמר ליה רב גביהא מבי כתיל. אמר רבא הכל, [צ"ל] אמר עולא הכל, תיבת רבא נמחק. שנטמא (קודם זריקה), תיבות קודם זריקה נמחק. הא דאמרת כבר, [צ"ל] הא דאמר מר כבר, אות ת' נמחק. מתחלה לאיבוד, [צ"ל] מתחילה לאבוד. מתני', הקומץ. עי' תוס' מנחות (דף כ"א ע"א) ד"ה יצאו. משהוקדשו קדשן בכלי, [צ"ל] משהוקדשו קדשו בכלי. אין חייבין עליו משום, [צ"ל] אין חייבין עליהן משום, אות ו' נמחק. עד שיקריבו, [צ"ל] עד שיקרבו, אות י' נמחק. ופיגול אין בה, [צ"ל] ופיגול אין בו, אות ה' נמחק.
רש"י ד"ה וסיפא וכו', כפרה (וכן המעות). [צ"ל] כפרה וכן המעות. ד"ה שאם נהנה מקדשי קדשים שנטמאו וכו', קדשים קלין לאחר שהעלן. [צ"ל] קדשים קלין אחר שהעלן, אות ל' ל"ש. ד"ה קא משמע לן דלא וכו', אמר רבא אימורי. [צ"ל] אמר עולא אימורי, תיבת רבא ל"ש ונמחק. שם, דמועלין בו ואמאי. [צ"ל] דמועלין בו והכא לפני תרומת הדשן הוא ואמאי. שם, הני מילי דאתידע ליה דמעל קמי, קודם. [צ"ל] הני מילי דאתידע ליה דמעל קמי כפרה, קודם. שם, להקריבן ודינייהו הוו. [צ"ל] להקריבן עם החטאת ושיירינהו הוו, ותיבת ודינייהו ל"ש ונמחק. ד"ה אבל וכו', שמעל לאחר כפרה לאחר שקרבה חטאתו הני קרן וחומש. [צ"ל] שמעל לאחר כפרה שקרבה חטאתו הרי קרן וחומש. שם, כלומר על מנת. [צ"ל] כלומר אין מפרישין מעות מתחילה על מנת. ד"ה ופיגול אין בהן וכו' מתירין. [שיש לו מתירין], כגון. מתירין, הס"ד. ומה"ד כל שיש לו מתירין, כגון. שם, עולת העוף ועולת בהמה דדמן. [צ"ל] עולת העוף ושעירים ופרים הנשרפין דדמן. ד"ה אין חייבין עליהם משום נותר וכו', פיגול וכו' (ויליף נותר וטמא מפגול) [ומשום נותר וטמא נמי אין חייבין עד שיקרבו מתירין כמו פגול דנותר יליף קדש קדש מפגול וטמא יליף חילול [חילול] מנותר]. [צ"ל] פיגול וכו' ויליף נותר וטמא מפיגול, מתיבת ומשום נותר כו' עד סה"ד אין כאן מקומם ומקומם להלן [ועי' באות כ"ד]. ד"ה וכל דבר שאין לו מתירין, כגון הקומץ. [צ"ל] וכל דבר שאין לו מתירין, כגון הני הקומץ. ד"ה חייבין עליהן משום נותר וטמא וכו', דהא בשלמים כתיב. [צריך להוסיף] דיש לו מתירין בין לאדם ובין למזבח ומשום נותר כו' עד תיבת וכל דבר [עי' לעיל בהג"ה לד"ה אין חייבין עליהם משום נותר וכו'].
תוס' ד"ה רישא רבי שמעון וסיפא רבנן וכו', וכפר באבד דרבנן סברי שאינה אבודה תרעה ור"ש [סבר] מתה. [צ"ל] וכפר באבוד וכשנתכפרו בשאינה אבודה בהא לא פליגי דכ"ע סברי דכיון דהאבודה היתה נדחית מעיקרא א"כ כולהו סברי דלמיתה אזלה כי פליגי בנתכפרו באבודה דרבנן סברי שאינה אבודה תרעה ורבי שמעון אמר תמות. שם, לא קאמר רבי דתמות. [צ"ל] לא קאמר רבי לקמן באבודה דתמות. שם, שלא בשעת הפרשה שמצא עד. [צ"ל] שלא בשעת הפרשה פי' שנמצא עד. שם, רבי שמעון ולא נראה. [צ"ל] רבי שמעון ומדר"ש נשמע לרבי ולא נראה. שם, בשעה אחת למזבח אבל. גליון [צ"ל] בשעה אחת שאם בא לפנינו לימלך אמרינן ליה התכפר באבודה ולא בשאינה אבודה אבל. שם, במפריש חטאת לאחריות. [צ"ל] במפריש שתי חטאות לאחריות. שם, ליתוסף על. [צ"ל] להוסיף על. תיבת ליתוסף נמחק. ד"ה הכל מודים וכו', כדי לאכלם קמ"ל. [צ"ל] כדי לעכלם קמ"ל, אות א' נמחק. שם, אלא היכא יפול אבל. [צ"ל] אלא היכא יפלו המעות אבל. שם, הוצאת דשן לא סגי. [צ"ל] הוצאת הדשן לא סגי. שם, בלאו הכי. [צריך להוסיף] דודאי צריך לעשות הוצאת הדשן. שם, אי קודם זריקת דמים אמאי. [צ"ל] אי קודם זריקה אמאי, תיבת דמים ל"ש ונמחק. שם, מודה דמועל דלא חזו והוי קדשי ה' ונראה. [צ"ל] מודה דמועלין והכא גבי האי בשר קדשי קדשים שנטמא הוי כמו יוצא דלעיל וא"כ אמאי פטור ואי לאחר זריקה מיירי א"כ פשיטא הוא דפטור ומאי קמ"ל ונראה. תיבות דמועל דלא חזו והוו קדשי ה' נמחק. שם, וקא משמע לן אע"ג דאיכא. [צ"ל] וקא משמע לן דאע"ג דאיכא. שם, יוצא אמר רבי עקיבא דאין מועלת אף על גב. [צ"ל] יוצא דא"ר עקיבא דאין מועלין אע"ג. שם, יצא י"ל דנקט. [צ"ל] יצא וביצא כל הבשר וי"ל דאה"נ דמצי למינקט יצא כולו אלא דנקט. שם, כתיב מיהו. [צ"ל] כתיב דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף מיהו. שם, באימורי [קדשים] קלים דאין מעילה בהו. [צ"ל] באימורי קדשים קלים דאין מועלין בהן. שם, ואשם מועלין באימורים. [צ"ל] ואשם דמועלין באימורים.
<h2>דף י:</h2>
תוס' ד"ה הכל מודים וכו', לא שייך למילף מעולה. [צריך להוסיף] א"נ כמו כן שאני קטורת דהקטרה היא עבודה אחרת דלא היה בה הוצאת הדשן כדמשמע לקמן ודוק היטב ותמצא חילוק טוב.
תוס' ד"ה וקרבנו קבוע וכו', מה שאין כן בקרבן של טומאת מקדש וקדשיו. [צריך להוסיף] יכול יהו חייבין עליו מיד דאשר יקדישו משמע משעה שהוקדשו בפה ת"ל אשר יקרב ומפרש ר' אלעזר וכי יש נוגע שהוא חייב כלומר היכי משמע שהוא חייב והא כתיב ההוא קרא בקדשים לא יאכל עד שיטהר בפ"ק דזבחים וקשה דהא תינח למאן דאמר במצורע מוחלט ובזב בעל שלש ראיות הכתוב מדבר ומאי עד שיטהר עד שיבא כפרתו א"כ בהכי מיירי קרא דלא יאכל בקדשים אלא למ"ד במצורע מוסגר ובזב בעל שתי ראיות הכתוב מדבר ומאי עד שיטהר ר"ל עד שיעריב שמשו דהיינו שישקע א"כ האי קרא דלא יאכל בתרומה איירי ואין ראיה מתרומה לקדשים אלא נראה להרב ר' יעקב מקינון דלפי סוגיא דזבחים אתא שפיר דקאמר התם שיש ג' פסוקים של שלש כריתות בטומאה אחת לכלל ואחת לפרט ובאותו פסוק שני שהוא הפרט כתוב בו אכילה ולהכי מתמה וכי יש נוגע שהוא חייב ודלא כפרט שבא לפרש הכלל אלא כדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל משמע דוקא אכילה אסר רחמנא ובזבחים פ' ב"ש הארכתי. ולא הותר מכללו. כמו טומאה דהותרה בצבור.
תוס' ד"ה ולד חטאת וכו', בשלא נמצאת עד לאחר כפרה. ועוד דמ"מ כיון דאיכא רבותא גבי בעלת מום וגבי עיברה שנתה כדפי' הילכך תרתי חשיב להו אבודה בשעת כפרה מתה גם כשעברה שנתה וכמו כן מתה גם נמצאת בעלת מום לכך חשיב להו תרתי.
גמ', חייב הא כיצד, [צ"ל] חייב א"כ למה נאמר אשר יקריב לומר לך שאינו חייב עד שיוכשר ליקרב הא כיצד.
רש"י ד"ה ולד חטאת וכו', הוו מהנך. [צ"ל] הוו נינהו מהנך. ד"ה שעיברה שנתה ושאבדה וכו', שנתה או שאבדה. [צ"ל] שנתה כגון שלא הספיק להקריב עד שעיברה שנתה או שאבדה.
תוס' ד"ה הכל מודים וכו', דהתם בחטאות ואשמות היינו אימורי [קדשי] קדשים. [צ"ל] דהתם מיירי בחטאות ואשמות דהויין אימורין דקדשי קדשים, תיבת היינו נמחק. שם, העלאה הן בקדשי קדשים הן בקדשים קלים. [צ"ל] העלאה בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים. שם, הילכך קדשי קדשים נילף מינה שכשם שהיא קדשי קדשים. [צ"ל] הלכך בקדשי קדשים נילף מיניה שכשם שמועלין בעולה שהיא קדשי קדשים. שם, הדשן כל קדשי קדשים מועלין באימורין עד. [צ"ל] הדשן כן כל קדשי קדשים מועלין באימורין והם חלק גבוה כמו עולה עד. ד"ה וקרבנו קבוע וכו' ועשיר אחד מה. [צ"ל] ועשיר שוין הן מה. ד"ה ולד חטאת וכו', אבודה בשעת כפרה מתה ונמצאת. [צ"ל] אבודה קודם כפרה ולא מצאה עד לאחר כפרה וקשה למה לי נמצאת. שם, נמצא [קודם כפרה] וקשה כיון. [צ"ל] נמצא תמימה כיון, תיבת וקשה נמחק. שם, מיירי בשעת כפרה. [צ"ל] מיירי דבשעת כפרה. שם, בעליה באו לימלך מה יעשו תמות. [צ"ל] בעליה בא לימלך לנו מה יעשה נאמר לו דתמות. שם, בתמורה באבודת לילה. [צ"ל] בתמורה דאבודת לילה. שם, דלא תמות קמ"ל דתמות וכמו כן. [צ"ל] דלא תמות כמו אבודה דלילה קמ"ל דתמות דלא דמי לאבודת לילה דאינה ראויה לשום הקרבה אבל בעלת מום מ"מ (קדמה) [קדושה] קדושת דמים וכמו כן. שם, רואים כאילו. [צ"ל] רואים אותה כאילו. שם, ורועה ושעיברה. [צ"ל] ורועה וה"פ דמתניתין ושעיברה. שם, כיון דא"כ למה לי. [צ"ל] כיון דאבדה למה לי, תיבת דא"כ נמחק. שם, והא כולי עלמא דאבודה. [צ"ל] והא כ"ע מודו דאבודה. שם, אתרוייהו אעיברה שנתה ואבדה ואאבדה. [צ"ל] אתרוייהו כדפרישית אעיברה [שנתה], ותיבות ואבדה ואאבדה נמחק. שם, דאבודה מ"מ תמות וא"ת למאי דפרישית לא משכחנא ה' חטאות המתות דהא לא אמר בעיברה שנתה ונמצאת בעלת מום דתמות אלא באבודה וכן כיפרה בעליה באחר לא אמרינן תמות אלא באבודה בשעת כפרה לרבנן דרבי שמעון אבל לרבי שמעון ניחא שפיר דהא אית [צ"ל] דאבודה וסד"א דלא תמות דהוי כמו אבודת לילה קא משמע לן דמכל מקום תמות דלא דמי לאבודת לילה כדפי' וצ"ע למאי דפרישית דעברה שנתה אינה מתה אלא דוקא כשנמצאת אחר כפרה א"כ הנך תרתי בתרייתא חדא נינהו עברה שנתה ונמצאת בעלת מום דתרוייהו מיירי באבודה בשעת כפרה ועוד אפילו בלא עברה שנתה ובלא בעלת מום אמרינן דתמות כשהיה אבודה בשעת כפרה וא"כ כיון דבכל ענין אבודה מתה בין תמימה בין בעלת מום בין עברה שנתה בין לא עברה א"כ הנך תרתי דעברה שנתה ובעלת מום ואבודה כולהו לא הוו אלא חדא וא"כ קשה דחמש חטאות היכי משכחת להו פי' בתוס' דאין הכי נמי דחמש חטאות לא מתוקמי לרבנן רק לרבי שמעון דאית, מתיבת מ"מ עד תיבת דאית נמחק. שם, דהא אית ליה. [צ"ל] דאית ליה. שם, תמות י"ל. [צ"ל] תמות או י"ל. ד"ה ואינה עושה תמורה וכו', בהמה אינה מקודשת דהא. [צ"ל] בהמה לקדושה לא קדשה תחתיה דהא. תיבות אינה מקודשת נמחק. ד"ה ואם עד שלא כיפרו בעליה וכו', אבעלת מום ומאי תרעה כגון. [צ"ל] אבעלת מום ומיירי כגון, תיבות ומאי תרעה נמחק.
<h2>דף יא.</h2>
תוס' ד"ה מאי שנא סיפא וכו', הילכך צריך לאפלוגינהו בתרי בבי. [צריך להוסיף] מיהו הא לא מתוקם רק לרשב"ל דאמר עברה שנתה אינה מתה רק באבודה דאי עברה שנתה מתה בלא אבודה א"כ הוה מצי למתני עברה שנתה בהדי הנך קמייתא וצ"ע בתמורה אם שום אמורא פליג על רשב"ל.
תוס' ד"ה תרי מיעוטי כתיבי וכו', איצטריך כדפי'. [צריך להוסיף] והא דקאמר תרי מיעוטי כתיב לאו דוקא הוא לגבי הך דהכא.
מתני', ותמכר ויקחו בדמיה, [צ"ל] ותמכר ויביא בדמיה, תיבת ויקחו נמחק. גמ', דלא קא מיפלגי ומאי שנא סיפא דקא מיפלגי רישא, [צ"ל] דלא קא מפליג ומאי שנא סיפא דקא מפליג רישא. מתני', ראוין לבא כולן. [צ"ל] ראויין להביא כולן. מת והיו לו, [צ"ל] מת היו לו, אות ו' נמחק. ילכו לים המלח. עי' תוס' בכורות (דף נ"ג ע"א). גמ', המפריש מעות לקינים. [צ"ל] המפריש מעות לקינו, תיבת לקינים נמחק. זמנן אינן ראויין, [צ"ל] זמנן שאינן ראויין. מתני', קל בתחלה וחמור בסופו נסכין חומר בתחלתן וקל בסופן דם בתחלתו אין מועלין. [צ"ל] קל בתחילתו וחמור בסופו נסכין חמורין בתחילתן וקל בסופן הדם בתחילתו אין מועלין בו. לנחל קדרון. ע"ז (דף מ"ד). גמ', מ"ט דמ"ד אין מועלין אמר עולא כו', ל"א ע"כ לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין מנה"מ אמר עולא כו'. יכפר לפני כפרה כלאחר כפרה הוא מה, [צ"ל] יכפר הוא לפני כפרה הוא לאחר כפרה מה.
רש"י ד"ה גמ' ומאי שנא הני רישא דלא וכו'. [צ"ל] גמ' ומאי שנא הני דרישא דלא וכו'. ד"ה מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים וכו', דבכל מנה ומנה מצינן. [צ"ל] דבכל מעה ומעה מצינן. שם, הלכך לקולא. [צ"ל] הילכך אזלינן לקולא. ד"ה מתני' יצא לנחל קדרון מועלין בו וכו', ולא מדאורייתא אבל. [צ"ל] ולא מדאורייתא דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו דכבר נעשית מצותן, הס"ד. ומה"ד גמ' אין מועלין מדאורייתא, אבל. שם, גמ' וקבעי. תיבת גמ' נמחק. שם, עלה מ"ט. [צ"ל] עלה בגמרא מאי טעמא. ד"ה ואימא הכי לאידך גיסא וכו', ואוקימנא דאידי ואידי יש בו מעילה לטעמיה דר' יוחנן. מתיבת ואוקמינא עד תיבת לטעמיה נמחק. ד"ה אמר ליה ר' יוחנן וכו'. [צ"ל] אמר לך ר' יוחנן וכו', תיבת ליה נמחק.
תוס' ד"ה הא תני גבי תמורה. [צ"ל] הא תנא גבי תמורה, אות י' נמחק. שם, תנא נמי דין. [צ"ל] תנא נמי אין מועלין הכא משום מעילה דאין מועלין הוי עיקר ואגב דין מעילה דהוי עיקר תני נמי דין. ד"ה מת הנזיר וכו'. [צ"ל] מת פי' הנזיר וכו'. ד"ה ירדו לשיתין אין מועלין, דאמרינן נעשית. [צ"ל] ירדו לשיתין אין מועלין בהן דהא נעשית, תיבת דאמרינן נמחק. ד"ה אמרה תורה וכו', למזבח [ולמאי] מייתי. [צ"ל] למזבח למאי מייתי. שם, דלא נהנין טעמא. [צ"ל] דלא מועלין מהאי טעמא, תיבת נהנין ל"ש ונמחק. ד"ה מאי טעמא דמאן דאמר וכו', לא גרסינן. עי' תוס' מנחות (דף נ"ב ע"א) ד"ה גזרו. שם, אבל דאורייתא אין מועלין. [צ"ל] אבל מדאורייתא אין מועלין. שם, אלא בסוף דר"ל מדרבנן אלא [ה"ג עד כאן ל"פ ר"ש] אלא מדרבנן אבל מדאורייתא. [צ"ל] אלא בסוף ור"ל מדרבנן אלא גרסינן הכי ע"כ לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא לכ"ע. ד"ה תרי מיעוטי כתיבי וכו', דהא שני כתובים. [צ"ל] דהא השתא קיימי אליבא דמ"ד שני כתובים. שם, אין מלמדין. על תיבת אין רשום למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. ד"ה לול קטן היה וכו', והכבש ממוצע. [צ"ל] והכבש היה ממוצע.
<h2>דף יא:</h2>
רש"י ד"ה והרי תרומת הדשן. גליון בתרומת הדשן עצמו איירי דהוי אצל המזבח כדאמרינן בפירקין דלעיל הנהנה מאפר תפוח ר' יוחנן אמר מועלין בו אימא ה"נ בדם שנעשית מצותו לשון הר"א ז"ל.
רש"י ד"ה דאי קלט. גליון ואית דמפרשי דאי קלט כלומר דלול קלטן לקדושה.
רש"י ד"ה איכא דאמרי. [צ"ל] לישנא אחרינא, תיבות איכא דאמרי ל"ש. גליון הני לישנא עיקר דהכי כתיבה במס' סוכה. הר"א ז"ל.
תוס' ד"ה רבי שמעון אומר וכו', אבל הכא אין לעופות פדיון ולא איקרו קדשי ה'. [צריך להוסיף] אבל ליכא למימר דשאני חטאת שעברה שנתה משום שהיא קדושה קודם שעברה שנתה אבל העופות הם מקודשים מיד דהא קא פסיק ותני הכא אפילו היכא שקדשו הבני יונה קודם אלא ודאי צריך לומר כדפי'.
גמ', מעילה משום דהוה ליה תרומת, תיבת ליה נמחק. למימר משום דהוה ליה תרומת, [צ"ל] דהוה תרומת, תיבת ליה נמחק. מותר להשתמש בהן כהן הדיוט. נ"א מותרים הן לכהן הדיוט. כאחד הניחא, [צ"ל] כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין הניחא. ושורפין אותה בקדושה, [צ"ל] ושורפין אותו בקדושה, אות ה' נמחק. כשם שניסוכה בקדושה כך שריפתה בקדושה מאי משמע ואמר רבינא. מתיבת כשם עד תיבות ואמר רבינא רשום למעלה קו להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. אף האי נמי בקדושה, [צ"ל] אף האי נמי שריפתו בקדושה. קלט, ס"א לימא מתני' ר' אלעזר בר צדוק היא דתניא ר' אלעזר בר צדוק אומר כו' דאי רבנן הא נחית לתהום אפילו תימא רבנן דאי קלט לימא רבנן היא ודאי קלט דאי ר' אלעזר בר צדוק אכתי בקדושתייהו קיימי אפילו תימא ר' אלעזר בר צדוק ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו, כ"כ בכל ס"י וכן גריס רש"י ז"ל. כר' אלעזר בר ר' צדוק דאי קלט אמרי לא ומדרבנן, [צ"ל] כר' אלעזר בר ר' צדוק אפילו תימא רבנן דאי קלט איכא דאמרי אפילו תימא ר' אלעזר בר צדוק ומדרבנן, תיבת לא נמחק. מתני', תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן לא נהנין ולא מועלין, מתיבת תורין עד סוף המשנה נמחק (וא"כ מקומן) ומקומן במשנה שבדף שאחר זה.
רש"י ד"ה מה נותר שריפתו בקדושה וכו', מדמה וגו'. [צ"ל] מדמה וגו' בקדש. ד"ה איכא דאמרי, דאמר לול קטן. [צ"ל] דאמר דלול קטן. שם, דאי רבנן סברי. [צ"ל] דאי רבנן דסברי. ד"ה אפילו תימא רבנן ואי קלט. [צ"ל] אפילו תימא רבנן דאי קלט, אות ו' נמחק. שם, וקלטן קודם. [צ"ל] וקלטן וקבל הנסך קודם.
תוס' ד"ה מה נותר וכו', במתני' [ירדו] לשיתין. [צ"ל] במתניתין ירד לשיתין. שם, היא דאי קלט. [צ"ל] היא ודאי קלט. שם, לתהום והיאך יכול למעול. [צ"ל] לתהום ומי יוכל להעלותן למעול. דיוקא (ללישנא. [צ"ל] דיוקא דדייקינן ללישנא. שם, לימא דמתני' אתא. [צ"ל] לימא מתניתין ר' אלעזר בר צדוק היא דאי קלט כלומר מתניתין אתא, אות ד' נמחק. שם, לא איקלט ומדרבנן. [צ"ל] לא איקלט והא דאמר לעיל דצריך שריפה היינו מדרבנן, אות ו' נמחק. ד"ה דישון מזבח הפנימי וכו', והיה דשן עליו. [צ"ל] והיה הדשן עליו. שם, פחות [מעשרים] אמה. [צ"ל] פחות מעשר אמות. ד"ה המקדיש דישון בתחלה וכו', דהא ודאי דכל אדם יכול. [צ"ל] דהא ודאי דהכל יכול אדם. שם, באדם שנטל מתרומת. [צ"ל] באדם שזכה בתרומת. שם, והקדישה מועלין בה. [צ"ל] והקדישה ומועלין בה. ד"ה תורים שלא הגיע זמנן וכו', מדרבנן אמרינן דלא מועלין כלל דאין. [צ"ל] מדרבנן דלא משלם כלל וע"כ ה"פ דאין, תיבות אמרינן מועלין נמחק. שם, היכא דקתני אין. [צ"ל] היכא דקתני במתניתין אין. ד"ה רבי שמעון אומר וכו', דהתם משום דאזיל לרעיה ואית לה פדיון אבל. [צ"ל] דהתם היינו טעמא משום דאזיל לרעייה כדפי' לעיל ואין לה פדיון עד לאחר שיהיה בו מום וכיון דתפיס מקרי קדשי ה' ועוד שמן המעות קונין עולת קיץ למזבח וא"כ איקרי קדש [שפיר איקרו קדשי ה'. מלאכת שלמה] אבל. ד"ה בשלמא מזבח החיצון וכו', ושמו מיהו אין לפרש כך דהא. [צ"ל] ושמו וא"כ היינו גמר מצותו ומכאן ואילך אין מועלין. ס"א אלא מזבח הפנימי מנלן דהוי גמר מצותו ואימא דאין מועלין מכאן ואילך מיהו אין נראה לפרש כך דהכא מיירי מן תרומת הדשן מדלא מייתי קרא דוהוציא את הדשן וא"כ קשה דהא, תיבות מיהו אין לפרש כך נמחק. שם, אצל לכך. [צ"ל] אצל המזבח לכך. שם, הדישון משום דכתיב ושמו לומר דאף כי נעשית מצותו מועלין בו כדנפקא לן כו'. [צ"ל] הדישון כדנפקא לן כו', והשאר נמחק. שם, ולאו דמעילה קא צריך. [צ"ל] ולאו ממעילה קא פריך, אות ד' נמחק.
<h2>דף יב.</h2>
תוס' ד"ה מנורה מנלן וכו', בג"ש דשן דשן נפקא לן ממזבח. [צריך להוסיף] אכן קשה למהר"ם דלא מצינו הדשן גבי מנורה ולפי שיטת הספר נראה דה"ק דשן הדשן כלומר א"כ לימא קרא דשן למאי הדשן ש"מ לרבות מנורה.
תוס' ד"ה אבל גבי עופות וכו', שאין פדיון אלא לבהמה. [צריך להוסיף] אלא ה"ק שאין תורת מום בעופות שאם היה בהם תורת מום הייתי אומר דכיון דגלי פדיון גבי בהמה גלי נמי בעופות אבל השתא דאמר דאין בהם תורת מום א"כ הם חלוקים מבהמה ודוקא בבהמה גלי פדיון אבל לא בעופות.
גמ', הלכה א"ל מודינא, [צ"ל] הלכה אלא מודינא, על תיבות אמר ליה נרשם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. זה לשון הרא"ש ז"ל א"ל רבה אע"ג דאמינא יצאו מידי מעילה דבר תורה מודינא לך דאיכא מעילה מדרבנן ומשלם הקרן לבד אפילו בתורין שלא הגיע זמנן וקשיא ליה לרב חסדא מי איכא מידי דמעיקרא לית בהו מעילה ולבסוף אית בהו מעילה מדרבנן אתורין קא קשיא ליה אי אמרת בשלמא היכא דהוי ביה מעילה מדאורייתא מעיקרא כגון הני קדשים שמתו שפיר ככתוב ברש"י ז"ל.
גמ', אידי ואידי במזבח החיצון. [צ"ל] אידי ואידי למזבח החיצון, אות ב' נמחק. אצל המזבח מאי. [צ"ל] אצל אצל מאי, תיבת המזבח נמחק. הפנימי מנורה, [צ"ל] הפנימי אשכחן מזבח הפנימי מנורה. מתני', ר"ש אומר. [צ"ל] מתני', תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעברו זמנן לא נהנין ולא מועלין ר' שמעון אומר. גמ', הראוי לאחר זמן והקדישו בתוך זמנו הרי, [צ"ל] הראוי לבא לאחר זמן, מתיבת והקדישו עד תיבת הרי נמחק. פדיון אמר עולא, [צ"ל] פדיון אינו קדוש במחוסר זמן אמר. יתיב עולא, [צ"ל] יתיב רבה, גליון כן נמצא ברוב ספרים אבל בתוס' משמע דיתיב קאי אעולא וגרסי על ר"י רבך. ולר' יוחנן רבך [וכי] קדושה, [צ"ל] ולר' יוחנן קדושה, לפי הגירסא דלעיל רבה לא גרסי' הכא רבך. א"ל תיקשי מתני', [צ"ל] אמר ליה ותיקשי לך מתני'. ולא מועלין הכא, [צ"ל] ולא מועלין בהן הכא. דמעיקרא. עי' תוס' מנחות (דף נ"ב ע"א) ד"ה גזרו.
רש"י ד"ה אם כן וכו', דשן בתרומת הדשן. [צ"ל] דשן כבתרומת הדשן. ד"ה מתני' ר"ש אומר וכו', למזבח כשיבוא שיגדילו. [צ"ל] למזבח קרינן כשיגדלו, הס"ד. תיבת כשיבא נרשם עליו קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. ד"ה שהיה ר"ש אומר וכו', בלא תעשה (דאותו ואת בנו) ואין. [צ"ל] בלא תעשה דשוחט חוץ ואין, תיבות דאותו ואת בנו נמחק. ד"ה אלא לרבנן וכו', קדוש מרחם אף. [צ"ל] קדוש מרחם וקרב לאחר זמנו אף. ד"ה אמרי וכו', דבר פדיון הוא. [צריך להוסיף] כדתנן כל הקדשים שקדם מומן להקדישן נפדין. שם, נמי כשהיא. [צ"ל] נמי אפילו כשהוא. ד"ה ותיקשי לך מתני' כו', לא אמר גבי. [צ"ל] לא אמרי' גבי. ד"ה וקשיא לי וכו', דלרב חסדא. [צ"ל] דרב חסדא, אות ל' ל"ש. שם, דרבנן בשלמא. [צ"ל] דרבנן אי אמרת בשלמא. ד"ה והא איכא דם וכו', קודם שנזרק. [צ"ל] קודם שנתקבל בכלי, כן לשון הרא"ש.
תוס' ד"ה בשלמא מזבח החיצון וכו', מנא לן לא קבעי מדישון כו' אלא קבעי מנלן כו' מקום לדשנו [של] מנורה אצל מזבח קדמה לכך נראה לפרש כו' בעי בקביעות מקום דמשמע מתוך המשנה דקביעות מקום דמזבח הפנימי הוא אצל קדמה במקום. [צ"ל] מנא לן ולא קבעי מדישון כו' אלא ודאי קבעי מנלן כו' מקום לדישון מנורה אצל מזבח קדמה ודומיא דמנורה הויא בעי הכא לכך נראה לפרש כו' בעי מקביעות מקום דדישון מזבח הפנימי אם הוא אצל המזבח קדמה במקום. שם, החיצון מדקאמר. [צ"ל] החיצון וכן משמע במתני' מדקאמר. שם, הא למזבח החיצון במקום שקבוע דישון. [צ"ל] הא של מזבח החיצון באותו מקום עצמו שקבוע דישון. שם, ואם כן דישון מזבח הפנימי. [צ"ל] וא"כ דהם במקום אחד ע"כ צ"ל דדישון מזבח הפנימי, תיבת דישון נמחק. שם, שאם היה חוץ (לזמנה) אמאי מועלין שם אפילו במזבח החיצון והא אמרינן לעיל כו'. [צ"ל] שאם היה חוץ למחנה אמאי מועלין שם בדישון מזבח החיצון והא אמרינן לעיל כו', תי' אפילו ל"ש ואות ב' נמחק. ס"א, שאם היה חוץ למחנה במקום הוצאת הדשן של מזבח החיצון א"כ ודאי אפילו בדישון מזבח החיצון אין מועלין כדאמרינן לעיל כו'. שם, החיצון (ובכאן גרס בית הדשנים. [צ"ל] החיצון וכדאמר לעיל שלשה בית הדשנים, תיבות ובכאן גרס נמחק. שם, החיצון באותו מקום. [צ"ל] החיצון מועלין באותו מקום. שם, לדישון דאמר קרא. [צ"ל] לדישון אצל המזבח קדמה דאמר קרא. שם, קדמה אם אין ענין. [צ"ל] קדמה אל מקום הדשן אם אין ענין. ד"ה ואימא אידי ואידי וכו', ונוצה (שיש לו שתהא) במקום תרומת הדשן של מזבח וקשה. [צ"ל] ונוצה שישליכנה במקום תרומת הדשן של מזבח החיצון וקשה. שם, החיצון גופייהו ועוד. [צ"ל] החיצון גופיה ועוד, אות ו' נמחק. שם, אצל המזבח ה"ל. [צ"ל] אצל אצל ה"ל. תיבת מזבח נמחק ול"ש. ד"ה בשלמא לר"ש וכו', ומחוסר זמן הרי הוא כו' שחט בחוץ. [צ"ל] ומחוסר זמן דקאמר הרי הוא כו' שחט חוץ, אות ב' ל"ש. שם, בן עזאי מהלך. [צ"ל] בן עזאי קסבר מהלך. ד"ה אבל גבי עופות וכו', דאין פוסל דהא. [צ"ל] דאין מום פוסל בעופות דהא. ד"ה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה וכו', זמנו למעילה בהו. [צ"ל] זמנו למעול בהו.
<h2>דף יב:</h2>
תוס' ד"ה הפרש והזבל וכו', שיצאו מן הקדשים. ופרש היינו מה שיוצא מיד מן הבהמה וזבל היינו מה שיצא כבר מן הבהמה מזמן מרובה ונדרס ברגלים.
תוס' ד"ה ודמיו יגיע ללשכה וכו', יפלו דמיו לנדבה. פי' הגזברין ימכרו אותו ויגיעו דמיו ללשכה.
גמ', דאמר רב המקיז. [צ"ל] דאמר רב הונא אמר זעירא המקיז. אמר רב המקיז, [צ"ל] אמר זעירא המקיז, תיבת רב נמחק. שבחצר אין נהנין ואין מועלין ויפלו דמיה ללשכה אמאי, [צ"ל] שבחצר לא נהנין ולא מועלין ודמיהן יפלו ללשכה אמאי. אמרי מאי איריא הדין פרש. [צ"ל] אמרי מידי איריא התם פרש. קאתי לה אזיל האי אתי אחרינא לאפוקי דם מגופה הא קתני, [צ"ל] קאתי לה האי אזיל ואחרינא אתי לאפוקי דם דמגופה הוא קתני.
רש"י ד"ה הזבל והפרש וכו', בחצר ה"ה. [צ"ל] בחצר של הקדש הוא הדין. ד"ה אמרי וכו', אפילו אזיל. [צ"ל] אפילו האי אזיל. ד"ה גמ' השתא קא דייק וכו', וקאמר גבי. [צ"ל] וקאמר אלא גבי. שם, וכו' אבל אם. [צ"ל] וכו' אפילו אם, תיבת אבל נמחק.
תוס' ד"ה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה וכו', דמשמע ליה לכי שיגיע זמנן מועלין בהם. [צ"ל] דמשמע ליה דמתי שיגיע זמנן שמועלין בהם. שם, דאייתי ליה עלה. [צ"ל] דאייתי ליה עולא, תיבת עלה נמחק. שם, דהכי פירושו מודינא. [צ"ל] דהכי פירש מודינא, אות ו' נמחק. שם, מתוך קושיתו דאיכא מעילה מה"ת מודינא לך. [צ"ל] מתוך קושיית דאיכא מעילה בהן מן התורה דמודינא לך. שם, הייתי מקשינן כך. [צ"ל] הייתי מקשי כך. שם, משום דקאמר פסיקתא ואמרת. [צ"ל] משום דקא פסקת ואמרת. שם, ואם כן הויא דכי נמי. [צ"ל] וא"כ הוא דכי נמי, אות י' נמחק. ד"ה המקיז דם וכו', לכפרה נתרבו ולא למעילה י"ל כו' שחוטה ההיא לכפרה אבל. [צ"ל] לכפרה נתתיו ולא למעילה י"ל כו' שחוטה דחזיא לכפרה אבל. ד"ה מתיב רב המנונא וכו', וקס"ד דדם. [צ"ל] וקס"ד מדקאמר דם נעכר ונעשה חלב דדם. שם, בלא דם וחשוב כגופה אבל חלב דמקיימא שפיר בלא חלב. [צ"ל] בלא דם כלומר הבהמה לא תוכל להתקיים בלא דם וא"כ חשוב כגוף הבהמה אבל חלב דמתקיימין שפיר בלא חלב. ד"ה ודמיו יגיעו ללשכה וכו', שר"ל שישלם אותו שנהנה ממנו את הקרן. [צ"ל] שר"ל דמ"מ שישלם אותו שנהנה ממנו מה שנהנה דהיינו הקרן. ד"ה חלב המוקדשין וכו', תזבח בשר. [צ"ל] תזבח ולא גיזה בשר. שם, מידי דהוה אגיזה דשריא. [צריך להוסיף] כדאיתא בבכורות. שם, דמן ליבעי קבורה. [צ"ל] דמן נמי ליבעי קבורה. שם, לאיתויי בהו לגיזה ועבודה ואין. [צ"ל] לאתויי גיזה ועבודה אכן (י"ל) [ר"ל] חלב ואין, תיבת בהו ואות ל' נמחק. שם, לא תגוז למעוטי. [צ"ל] לא תגוז וגבי למעוטי, אות ו' נמחק. שם, ושם בחולין פירש כן אלמא משמע דחלב עצמו אסור וכן. מתיבת ושם עד תיבת וכן בס"א אינו. שם, א"כ דחלב עצמו אסור וקשה לן אמאי. [צ"ל] א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דחלב עצמו אסור ואמאי. ותיבות וקשה לן ל"ש. שם, דאסור מ"מ כיון כו' דלא הוו קדשי ה'. [צ"ל] דאסור מן התורה מ"מ כיון כו' דלא קרינא ביה קדשי ה'. שם, נפקי לחולין. [צ"ל] נפקי ליה לחולין. שם, איסורא ומ"מ ליכא מעילה בשלמים משום דלא. [צ"ל] איסורא דאורייתא מדקאמר לא יצא אפילו בדיעבד ומ"מ ליכא מעילה בהן משום דלא. ד"ה הקדיש תרנגולת וכו' ובביצתה, דהכא ראוי. [צ"ל] ובביצתה דהכי ראוי, אות א' נמחק. ד"ה אלא גבי מזבח וכו', מזבח וקדשי בדק הבית דהיינו קדושת דמים. [צ"ל] מזבח דומיא דקדשי בדק הבית דהיינו קדושת דמים ולכך פריך ומי לית בהן מעילה והלא בכל דבר העומד לימכר לעשות צורך קדשים אית ביה מעילה. ד"ה כל הראוי למזבח כו', באמת המים וגם. [צ"ל] באמת המים שבעזרה וגם. שם, וגו' אשפה. [צ"ל] וגו' והבור עצמו אינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית כי אם למכור ולהביא דמיו לבדק הבית אשפה. שם, בדק הבית שובך. [צ"ל] בדק הבית כמו שהם כי אם ע"י מכירה שובך. שם, לבדק הבית דשובך שוה הרבה ואין עוקרים אבניו לשום בבדק הבית דאם כן פוחתין דמיו וכן. [צ"ל] לבדה"ב אלא למכור ולהביא הדמים כדפי' אבל אין עוקרין את האבנים ממש לשום אותן לבדק הבית דא"כ היה פוחת דמיו דהשובך שוה יותר כשהוא שלם מליטול את האבנים ולשום אותן לבדק הבית וכן, מתיבת דשובך עד תיבת וכן נמחק. שם, לבדק הבית לקורות. [צ"ל] לבדק הבית לעשות קורות, אות ל' נמחק. שם, גפן ראוים למזבח זית לשמן למנחות וגפן ליין לנסכים. [צ"ל] גפן היה ראוי למזבח זית שמן למנחות גפן יין לנסכים.
<h2>דף יג.</h2>
מתני', מים אשפות מלאות זבל, [צ"ל] מים אשפה מלאה זבל. ואין מועלין במה שבתוכה. [צ"ל] ואין מועלין במה שבתוכו, אות ה' נמחק. ולד המעושרת לא ינוק, [צ"ל] ולד המעושרת לא ינק, אות ו' נמחק וכצ"ל לקמן בסמוך. וכן פרה מכרשיני, [צ"ל] וכן פרה לא תאכל מכרשיני. העברה. עיין תמורה (דף י"ח ע"ב).
רש"י ד"ה ואין מועלין במה שבתוכו וכו', מים) דכל הני. [צ"ל] מים וכל הני, אות ד' נמחק. ד"ה ר' יוסי אומר כו', דלאו גידולי שובך. על תיבת שובך נרשם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. ד"ה אתיא אמו אמו מבכור וכו', וגבי מוקדשין כתיב בפ' אמור [והיה] ז' ימים (יהיה עם) [תחת] אמו מה בכור. מתיבת וגבי עד תיבות מה בכור ל"ש. ד"ה והא בתלוש בעינן וכו', עצמו. מדקאמר מעל שמע מינה אבקה. [צ"ל] עצמו. ש"מ, מדקאמר מעל אבקה.
תוס' ד"ה ומועלין בהן ובמה שבתוכו, פי' רשב"ם בהמוכר. [צ"ל] ומועלין בהן ובמה שבתוכן, בשלמא במה שבתוכן גבי בור דמועלין היינו המים אבל בבור עצמו היאך מועלין ופי' רשב"ם בפרק המוכר. שם, דאין מעילה במחובר. [צ"ל] דאין מעילה בכה"ג דהוי במחובר. שם, דהוי תלוש. [צריך להוסיף] וכן צריך לומר בכל הני דמחוברים. ד"ה אבל אם הקדיש בור וכו' אבל לא מה שבתוכו, ולא ביונים מטעם. [צ"ל] אבל לא במה שבתוכו ולא קני מטעם, תיבת וביונים נמחק. שם, להקדש וגבי אילן. [צ"ל] להקדש וכן גבי אילן, אות ו' נמחק. ד"ה ואחרים מתנדבין כן, שהקדיש. [צ"ל] שהקדיש האם. ד"ה הפועלין לא יאכלו וכו', וכן פרה לא תאכל מן כרשינים של הקדש. [צ"ל] וכן פרה הדשה מכרשיני הקדש לא תאכל. שם, מבהמות שלהן שהיא חולין. [צ"ל] מבהמות שלהן שהיו חולין. ד"ה והא בתלוש בעינן וכו', אין מעילה בקרקע במחובר. [צ"ל] אין מעילה במחובר לקרקע, הס"ד. ד"ה אבקה מעלי, פירוש האבק של כו' תלוש שמשבח הקטנית כשהוא. [צ"ל] אבקה מועלין ביה פי' מאבק של כו' תלוש שמשביח הקרקע ומשביח הקטניות כשהוא. ד"ה אתיא העברה העברה, דכתיב גבי בכור (דכתיב) והעברת. [צ"ל] אתיא העברה העברה מבכור, גבי בכור כתיב והעברת. שם, ואף בהנקת הבן ולאו. ס"א ואף בחלבו ולאו. שם, ולא חלב ואין לומר. [צ"ל] ולא חלב וכ"ש בקדשים גמורים ואין לומר. שם, זה אינו ודאי דלכאורה משמע. [צ"ל] זה אינו דהא ודאי לכאורה משמע. שם, בכל ענין הוא אסור. [צ"ל] בכל ענין הם אסורין. שם, הולד ואין נראה דהא אמרינן פרק השוחט. [צ"ל] הולד ולא נראה דהא מדקאמר פרק השוחט. שם, דמן ליבעי קבורה. [צ"ל] דמן נמי ליבעי קבורה. שם, דקאסר חלב במוקדשים לא. [צ"ל] דקאסר חלב המוקדשים לא, אות ב' נמחק. שם, דאסר חלב במוקדשין קאתי בשר לומר. [צ"ל] דאסר חלב במוקדשים א"כ בשר קאתי לומר. שם, ולא תגוז בכור שורך ואסור גיזה. [צ"ל] ולא תגוז בכור צאנך לאסור גיזה.
<h2>דף יג:</h2>
תוס' ד"ה שרשי אילן של הדיוט כו' לא נהנין ולא מועלין בהן. בפרק לא יחפור מוקי האי בגידולין הבאין לאחר מכאן דקסבר אין מעילה בגידולין מעין היוצא לא נהנין ולא מועלין לא מועלין מן הדין דמים מן התהום קאתו ואינם בכלל הקדש ולא נהנין היינו משום מראית העין כל זמן שלא יצא מן השדה של הקדש.
תוס' ד"ה המקדיש החורש, יער בל' תרגום. [צריך להוסיף] מועל בכולו בעצים ובשפוי ובנביה שהכל קדוש י"א נכייה הוא הנסורת דקה שנופל מן המגירה וי"א נבייה בבית והן העלין ובא משורש ינובון.
מתני', אילן הדיוט, [צ"ל] אילן של הדיוט. שם, מתוך השדה של הקדש, [צ"ל] מתוך שדה של הקדש, אות ה' נמחק. נתנן בצלוחית. עיין תוספות זבחים (דף ק"י). נוהגין היו הזקנים שנהנים ממנו בלולביהן, ס"א נותנין היו ממנה זקנים בלולביהן. גמ', והתנן אמר ר"א המנסך, [צ"ל] והתנן ר' אלעזר אומר המנסך. ר"ע אמר דדריש נסכיהם אחד, [צ"ל] ר"ע רבו אמר דדריש ונסכיה בשני נסוכין הכתוב מדבר אחד, אות מ' נמחק.
רש"י ד"ה מעין היוצא בתוך שדה הקדש וכו', (הוו מועלין). תיבות הוו מועלין נמחק. ד"ה ערבה, שהיה סידורן בהר הבית לא. [צ"ל] ערבה, שהיו סודרין אצל המזבח לא. ד"ה נהנין היו ממנה וכו'. מה"ד נותנין היו ממנה.
תוס' ד"ה אתיא העברה העברה וכו', דאמו אמו וי"ל דלא דריש. [צ"ל] דאמו אמו כי הכא וי"ל דגז"ש דאמו אמו לא דריש. שם, אפשר משאי אפשר מבכור דליתיה דזכר. [צ"ל] אפשר מאי אפשר כגון בכור דלא אפשר בהנקה דזכר. שם, (לענין מ"מ ואף). [צ"ל] לענין הנקה מגז"ש דאמו אמו דלא שייכא למדרש דבר אחר ואף, תיבות מ"מ נמחק. שם, כיון דלא ניתן ללמוד. [צ"ל] כיון דניתן ללמוד, תיבת דלא נמחק. שם, מעשר (אלא) ילפינן שפיר מבכור כך דקדק וטרי לישב שיטת. [צ"ל] מעשר נאמר דילפינן שפיר מבכור כך דקדק מורי לישב שיטת. שם, להניק את הולדות. [צ"ל] להניק אותן הולדות. שם, יונק ממנה וקאתיא העברה העברה. [צ"ל] יונק ממנה דאע"ג דאמת הוא דחלב של מוקדשים אסור בהנאה כדפי' משום דכתיב ואכלת בשר ולא חלב אימא ה"מ להדיוט אבל הכא דהולדות הם קדושים א"כ היינו צורך גבוה אימא לא לכך בעי מנלן וקאמר אתיא העברה. שם, מן הבכורות אף. [צ"ל] מן הבכורות כדאיתא התם ולא שכבר קדוש אף. שם, דודאי אותה אם. [צ"ל] דודאי אמו ר"ל אם. שם, אסור להביא מן האם. [צ"ל] אסור להניק מן האם. ד"ה מים שבכד של זהב וכו', נפסלין [בלינה] כדאמר פרק לולב וערבה ואין תימא דכד היינו חבית. [צ"ל] נפסלין בלינה כדאמר פרק לולב וערבה וכד היינו חבית. ד"ה נתנו לצלוחית. מה"ד נתנן לצלוחית. ד"ה ערבה היו מקיפין המזבח ולא נהנין ולא מועלין לפי שלא קדשו. נהנין היו מהם זקנים בלולביהם. [צ"ל] ערבה שבה היו מקיפין המזבח לא נהנין ולא מועלין לפי שהיו עומדות למצוה ואינו קדוש נותנין היו מהם הזקנים בלולביהם. ד"ה אבל מועלין בג' לוגין וכו', מעילה שבכד לא נקדש אלא [אי] איתמר. [צ"ל] מעילה שהכד לא נתקדש אלא אי איתמר. שם, אבל אם ישתה מג' לוגין האחרונים יהיה מועל וי"מ. [צ"ל] אבל אם יש בה יותר מג' לוגין לא ימעול וי"מ. שם, דזהו שיעור. רבי אליעזר בשיטת ר"ע וכו'. [צ"ל] דזהו שיעור ניסוך, הס"ד. ומה"ד מנחם יודפאה דמן יודפת ר' אלעזר בשיטת ר"ע וכו'. שם, המנסכו בחוץ יהא חייב. [צ"ל] המנסכו בחוץ חייב אף נסכי מים המנסכו בחוץ יהא חייב בחוץ דהיינו זמנו של ניסוך המים. שם, ג' לוגין אף. [צ"ל] ג' לוגין דכתיב רביעית ההין אף. שם, קאמר דאין שיעור למים. תיבות דאין שיעור למים נמחק. שם, לטעמא דמכח הך דפריך. [צ"ל] לטעמא דמנחם יודפאה קפריך. שם, משמע דמנחם לא. [צ"ל] משמע דמנחם יודפאה לא. ד"ה יתיז בקנה, ולא יקחם בידו אלא. [צ"ל] יתיז בקנה, ולא יעלה בידיו דא"כ נהנה מן האשרה אלא.
<h2>דף יד.</h2>
גמ', מעלמא אי הכי כו', [צ"ל] מעלמא דיקא נמי דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין אא"ב דאייתי מעלמא וקינתה בהן היינו דקתני לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא דהא לא קדשי אא"א דאיתבר מגופה אמאי אין מועלין מידי איריא הכא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן וקסבר אין מועלין בגידולין ור' [אבהו] אמר ר' יוחנן מאי יתיז באפרוחין לישנא אחרינא אי הכי כו', כך גריס רש"י והתוס' גורסים כבעמוד. מתני', הגזברים. עי' תוס' תמורה (דף ל"א ע"ב). גמ', מקדש להו דאמר, [צ"ל] מקדש להו ואמר, אות ד' נמחק.
רש"י ד"ה ריש לקיש אמר מותרת, דביטלה העובד כוכבים. [צ"ל] ריש לקיש אמר מותרת, דודאי ביטלה העובד כוכבים, אות ד' נמחק. ד"ה דאיתבר מגופיה של אילן, שיבר מן. [צ"ל] דאיתבר מגופיה של אילן, שהעוף שובר מן. ד"ה לעולם אימא לך דאיתבר מגופיה וכו', הקדש בגידולין. [צ"ל] הקדש משום דבגידולין. שם, מהכא לעבודת כוכבים שנשתברה. [צ"ל] מהכא ולעולם שנשתברה, תיבות לעבודת כוכבים ל"ש ונמחק. ד"ה ורבי [אבהו אמר רבי] יוחנן, מתרץ להאי יתיז. [צ"ל] מתרץ דהאי יתיז, אות ל' נמחק. שם, לישנא אחרינא ולא שמענו. [צ"ל] לישנא אחרינא לא שמענו, אות ו' נמחק. ד"ה אפרוחים כאן וכאן וכו', דמי ואפרוחין שצריכין. דמי הס"ד, ומה"ד אפרוחין שצריכין, אות ו' נמחק. ד"ה גמ' אמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין וכו', ונמצא קדוש. [צ"ל] ונמצא הבנין קדוש. שם, שחיללו השבח שהשביחו. [צ"ל] שחיללו והשבח שהשביחו. שם, של חולין שנהנו. במקום תיבת שנהנו כתוב מן הצד בכת"י הרב"א שנעשו נ"ל.
תוס' ד"ה מותרת מימר אמר וכו', לא מצלה לדידי. [צ"ל] לא מצלה לדידה לדידי. ד"ה שבאשרה יתיז בקנה מאי לאו וכו'. [צ"ל] שבאשרה יתיז בקנה ה"ג מאי לאו וכו'. שם, מגופה, שנשברו הקנים שנעשו (הזו) מגוף האשרה. [צ"ל] מגופה, שלקטה העוף הקנים שעשה מהן הקן מגוף האשרה. שם, ולא מגוף האילן אי הכי. [צ"ל] ולא מגוף האילן ואשמועינן דלא גזרינן אטו גוף האילן אי הכי. שם, לא נהנין אלא מיירי באיתבר. [צ"ל] לא נהנין אלא בגידולין הבאין לאחר מכאן כ"ז מדברי המקשה וה"ק אלא ודאי ע"כ מדקאמר לא נהנין [מיירי באיתבר], תיבת אלא ל"ש. שם, ליטול מקל בידו. [צ"ל] ליטול הקן בידו, תיבת מקל נמחק. שם, מיירי באייתי מעלמא דלא דמי כו' לא שייכא למיגזר. [צ"ל] מיירי דאתו מעלמא דלא דמי כו' לא שייך למיגזר. שם, בשל הקדש שאיתבר. [צ"ל] בשל הקדש בדאיתבר, אות ש' נמחק. שם, מגופה אבל עכשיו מייתי. [צ"ל] מגופה והכא מייתי מגופה דבבא דאסר, תיבות אבל עכשיו ל"ש. שם, מעלמא יתיז אפרוחין כלומר מתני' ואפי'. [צ"ל] מעלמא ומאי יתיז באפרוחים כלומר מתניתין מיירי בכל ענין ואפילו. שם, ומאי יתיז יתיז אפרוחים. [צ"ל] ומאי יתיז יתיז באפרוחים [במלאכת שלמה נוסף, באפרוחים שאינם צריכים לאמן שהאפרוחים שאינם צריכים לאמן מותרים וכו']. שם, להו ולא קאמר שמא יעלה וי"ל. [צ"ל] להו ביד ולא קאמר שמא יעלה והכא חייש וי"ל. שם, שמא יעלה שיכוין ליטול. [צ"ל] שמא יעלה משום שיכול ליטול, תיבת שיכוין ל"ש. שם, אאפרוחים דודאי איכא למיחש. [צ"ל] אאפרוחים אז ודאי איכא למיחש, אות ד' נמחק. שם, המחוברים באילן וא"ת. [צ"ל] המחוברים לאלו וא"ת, תיבת באילן ל"ש. שם, דקן דמותר בהנאה. [צ"ל] דקן דמותרים בהנאה. ד"ה אפרוחין כאן וכאן מותרין וכו', אין מועלין ומתיז בקנה קתני גבי אשרה דאף על גב. [צ"ל] אין מועלין וגבי אשרה לא שייך למתני אין מועלין ויתיז בקנה דתני גבי אשרה היינו לרבותא דאע"ג דלא בדלי מיניה מ"מ שרי להתיז באפרוחים א"נ י"ל דתנא ההיתר גבי אשרה לאשמועינן דאע"ג. תיבות ומתיז בקנה קתני גבי אשרה נמחק. שם, שרי באפרוחים בהנאה כך נראה למור"י. בונין. [צ"ל] שרי להתיז באפרוחים כך נראה למר"ף הס"ד, ומה"ד הגזברים שלקחו עצים פי' והקדישו לעשות מהן קורות לבדק הבית מועלין בקורות ולא מועלין לא בשפויי ולא בנבייה שפויי הן הקסמים הנושרים כשמשפין הנגרים הקורות ונבייה היינו שפויי דק כמו שהיא וטעמא דאין מועלין היינו משום (ס"א דאין כוונתן של גזברין שיקדשו) שאין כוונתם של גזברים שיהיה קדוש הס"ד, ומה"ד בונין. ד"ה בונין בחול וכו', פירוש כשהיו בונין היו בונין בהקפה. [צ"ל] פירוש כשהן קונין האבנים היו קונים בהקפה. שם, כל הבנין מאי טעם. [צ"ל] כל הבנין וכן היו אומרים לעולם כשמתנדבין אבנים אל תתנדבם אלא לאחר הבנין מאי טעם.
<h2>דף יד:</h2>
גמ', היו מפרישין ממנה. בקצת ס"י לא כתוב ממנה. לאומנין וחוזרין. [צ"ל] לאומנין בשכרן וחוזרין. אמרי דלמא בעי למיזגא וזגא עלייהו אי בנא, [צ"ל] אמרי כיון דאיכא זמנין דבעי למיזגא בטולא אי בנא, מתיבת דלמא עד תיבת אי בנא נמחק. דקמעיל בקודשא תנן, [צ"ל] דקמעיל בקדשים תנן. ליעבד בחול אמרי, תיבת אמרי נמחק.
רש"י ד"ה ומשני דלא איכא בנין וכו', אותה כלום. [צ"ל] אותה שנה כלום.
תוס' ד"ה מותר הקטרת וכו', בכל יום חציו בבקר וחציו בערב. [צ"ל] בכל יום חצי מנה בבקר וחצי מנה בערב. שם, היו (בא) [מפטמין] חצאים. [צ"ל] היו בה חצאים של שיריים. שם, האומנין ומחללים. [צ"ל] האומנין והיו מעות שלהן ומחללים. שם, המעות שזכה בהם. [צ"ל] המעות שזכו בהם. שם, בקדושת הקטרת בקדושת. [צ"ל] בקדושת הקטרת דהיינו בקדושת. שם, ולוקחין אותן מיד האומנין מתרומת הלשכה ולכך היה צריך לעשות כן. [צ"ל] ולוקחין אותו מיד האומנין מתרומת הלשכה חדשה ולכך היה צריך לעשות כן. שם, הבאה וא"ת ולמה כו' כן שחיללו הקטרת כו' היה להם לחלל מעות. [צ"ל] הבאה משנכנס ר"ח ניסן וא"ת ולמה כו' כן מיד שחיללו הקטרת כו' היה להם לחזור לחלל מעות. שם, לחולין יש לומר דבהכי עדיף טפי לפי שהוא דרך מקח וממכר ממש והוי צניע טפי א"נ וכו' לא אתי לאיתרשולי. ובתוס' כת"י נ"א לחולין י"ל דבהכי עדיף טפי לפי שהוא דרך מקח וממכר ממש ולא ישתכח ע"י כך לחללו וא"ת וימכר בשוק ולמה היו מוכרין אותו לאומנין וי"ל דבהכי צניעה להו טפי ובשבועות פ"ק מאריך יותר. שם, אתי לאיתרשולי שיש כאן לחזור. [צ"ל] אתי לאירשולי שישכחו שיש לחזור. שם, שהוא מפריש ליד ליד לא אתי לאיתרשולי. [צ"ל] שהוא מכר מיד ליד לא אתי לאירשולי ובשבועות הארכתי, הס"ד. ד"ה ואמאי ליחליה אבנין וכו', אי אית ליה לדשמואל. [צ"ל] אי איתא לדשמואל. שם, יחללו אותם הקטרת. תיבת אותם נמחק. שם, להפריש שכרם ולחלל כו'. תיבת כו' נמחק. שם, מדקתני האומנים אך כו' כשיעור מעות (שמן) של קטרת. [צ"ל] מדקתני שכר האומנין אך כו' כשיעור שווין של מעות קטורת, תיבת שמן נמחק. שם, יש לומר באומנות. [צ"ל] יש לומר דאה"נ באומנות. שם, מעות הבנין. [צ"ל] מעות הקטרת הבנין. שם, התחילו כבר ולהכי נקט מילתא. [צ"ל] התחילו לעשות כבר ולהכי נקט בהאי מילתא. שם, העתיד אלא מתוך. [צ"ל] העתיד לבא אלא מתוך. שם, העתיד ועוד אמר רש"י לפי שמכאן התחילו. [צ"ל] העתיד לבוא ועוד אמר מהר"ף לפי שמכיון שהתחילו. ד"ה והאמר שמואל וכו', אבל לכתחלה לא משום, [צ"ל] אבל לכתחלה לא אמר תימה דבערכין אמר טעמא דשמואל דאמר לכתחלה לא משום.
<h2>דף טו.</h2>
תוס' ד"ה כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום וכו', מעילה הס"ד, ומה"ד והתניא רבי אומר כל חלב לרבות אימורי קדשים למעילה ומשני מדרבנן ופריך והא קרא קא נסיב לה ומשני אסמכתא בעלמא הוא וי"מ דלא גרסינן והא תניא אלא גרסינן והא קרא קא נסיב לה פי' ר' ינאי דמפיק מקרא סוף פרק כל הבשר דאיכא מעילה בקדשים קלים דמקיש פר כהן לזבח השלמים מכאשר יורם ומיהו נראה למהר"פ ז"ל דגרסינן והא תניא רבי אומר כל חלב והא דלא מפיק מקרא דר' ינאי משום דפשיטא ליה דמדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא הוא אלא פריך מקרא דכל חלב דהיינו קרא דמפקינן מיניה למסקנא דיש מעילה בקדשי מזבח.
תוס' ד"ה ואפילו כי מתו וכו', ולהכי שייך הכא בקדשים שמתו מעילה. [צריך להוסיף] וא"ת מ"מ הא אמרינן קדשים שמתו יקברו וכן אמרינן בב"ק שור פסולי המוקדשין שנפל לבור דנבלתו לא הויא לבעלים משום דאין פודין ולפי מה שפי' אמאי והא אמרי' דשאר הנאות מותרות וי"ל דשאני התם דאיכא קדושת הגוף וא"כ איסור דאין פודין הוי מן התורה ומש"ה דין הוא דשאר הנאות נמי אסורות אבל הכא קדשי בדק הבית דליכא אלא קדושת דמים ואם כן איסור דאין פודין לא הוי אלא מדרבנן ומשום בזיון קדשים ומש"ה דין הוא דפודין בשאר הנאות וכן פירש פרק כל שעה.
מתני', זה עם זה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק, [צ"ל] זה עם זה למעילה קדשי מזבח וקדשי בדק. ועל תיבות אחד ואחד נרשם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. גמ', דקתני אחד קדשי מזבח ואחד, אות ד' מתיבת דקתני נמחק ועל תיבות (קתני) אחד ואחד נרשם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. לא איכא הכי משום הכי כו', ס"א ליכא מש"ה כו'. בדק הבית ועולה בלבד, [צ"ל] בדק הבית בלבד, תיבת ועולה נמחק. מעל מקדשי ה'. [צ"ל] מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'. מועלים בהן מדרבנן, [צ"ל] מועלים בהן ה"נ מדרבנן. דאקדיש אשפה לבדק הבית לאו אית בה, [צ"ל] דאקדיש אשפה אילו אקדיש אשפה לבדק הבית לאו מי לית בה. אלא קדשי מזבח דאורייתא מי אית בהו, [צ"ל] אלא לעולם קדשי מזבח נמי דאורייתא אית בהו. מהאי קרא קדשי, ס"א מהאי קדשי דקרא קדשי.
רש"י ד"ה קדשי מזבח וקדשי בדק הבית וכו', לדבר אחר ומש"ה. לדבר אחר הס"ד, ומה"ד [גמ'] מש"ה, אות ו' נמחק. שם, עצמן. גמ' א"ר ינאי. [צ"ל] עצמן. אמר ר' ינאי, תיבת גמ' נמחק. שם, ומתרץ מדרבנן, תיבת ומתרץ ל"ש. ד"ה אלא פשיטא דבקדשי מזבח מיירי וכו', אמר לך ר' ינאי וכו', בדק הבית דמחוורין לה'. [צ"ל] בדק הבית דמיוחדין לה', תיבת דמחוורין נמחק.
תוס' ד"ה קדשי מזבח מצטרפין וכו', אכל בשר עולה. [צ"ל] אכל מבשר עולה. ד"ה השתא יש לומר וכו', דרישא מכלל סיפא. [צ"ל] דרישא בכלל סיפא, אות מ' נמחק. ד"ה מחוורתא, לומר. [צ"ל] מחוורתא, כלומר. שם, במסקנא דלרבי ינאי. [צ"ל] במסקנא דר' ינאי, אות ל' נמחק. שם, אהדדי דה"פ לא. [צ"ל] אהדדי דהתם לא, תיבות דה"פ נמחק. שם, דמקדשי ה' בקדשי בדק הבית. [צ"ל] דמקדשי ה' דבקדשי בדק הבית. שם, אהא אלא בא ר' ינאי לומר דחטאת ואשם אין בהם מעילה מפורשת. נ"א אהא ולא בא ר' ינאי אלא למעוטי חטאת ואשם דלית בהו מעילה מפורשת שם, לומר דחטאת ואשם. [צ"ל] לומר אלא דחטאת ואשם. שם, עולה וה"פ כו' אין מעילה מפורש בקדשי. [צ"ל] עולה שכולה כליל וה"פ כו' אין מעילה מפורשת מן התורה בקדשי. שם, שהיא קריבה למזבח. [צ"ל] שהיא כולה כליל למזבח, תיבת קריבה נמחק. שם, דמ"מ דהקרבה עיקר. [צ"ל] דמ"מ הקרבה עיקר, אות ד' נמחק. שם, דליכא מעילה אלא בהו בעולה. [צ"ל] דליכא מעילה בהו אלא בעולה. שם, ואית בהו למזבח כלומר. [צ"ל] ואית בהו לבעלים כלומר, תיבת למזבח נמחק. ד"ה ואפילו כי מתו (להו) [נמי] לא יהא אלא דאקדושי אשפה. [צ"ל] ואפילו כי מתו לא יהא אלא דאקדיש אשפה. שם, רבינו חיים הכהן גדול. תיבת גדול נמחק. שם, הוא דלאו בר העמדה והערכה י"ל דשמא כו' העמדה א"נ. [צ"ל] הוא דבעינן העמדה והערכה וכי מתו לאו בר העמדה והערכה הם י"ל דשמא כו' העמדה והערכה כר"ש וראיה מדנקט מתו ולא נקט נשחטו דהוה משמע שלא היה בהם העמדה והערכה משמע שהטעם אינו משום דלאו בר העמדה והערכה הן אלא משום דכי מתו פקע קדושתייהו א"נ. שם, א"נ מי לא עסקינן דהעמידן מחיים. [צ"ל] א"נ י"ל דמי לא עסקינן דהעמידן והעריכן מחיים. שם, משום דאמר אין פודין. [צ"ל] משום דלא מהני מידי דאין פודין, תיבות דאמר אין נמחק. שם, ואפילו בקדשי בדק הבית אמרינן בפרק כל שעה דליכא מעילה י"ל. [צ"ל] ואפילו קדשי בדק הבית כדאמרינן בפרק כל שעה [ד]איכא איסורא י"ל, תיבות דליכא מעילה ל"ש ונמחק. שם, לכלבים אבל לשאר הנאות פודין (כגון) בקדשי בדק הבית, [צ"ל] לכלבים אין פודין אבל לשאר הנאות פודין כדאמר בקדשי בדק הבית. ד"ה מהאי קרא קדשי בדק הבית שמעינן וכו', וי"מ דל"ג לעיל והתניא כל חלב אלא גרס והא קרא קא נסיב לה פי' ר' ינאי קא מפיק מקרא בסוף פרק כל הבשר דאיכא מעילה דמקיש פרק כהן משוח לזבח שלמים מכאשר יורם מיהו נראה למורי שי' דגרס והתניא כל חלב והא דלא מפיק מרבי ינאי פשיטא ליה דמדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא אלא פריך מקרא דכל חלב והיינו קרא דמפקי מיניה במסקנא דיש מעילה בקדשי מזבח ואם תאמר והיאך. מתיבת וי"מ עד תיבת וא"ת והאיך נמחק. שם, מיניה קדשי קדשים. [צ"ל] מיניה דיש מעילה בבשר קדשי קדשים. שם, לשם אלמא לא. ס"א לשם יש בהן מעילה אע"ג דאיכא בבשר שאינו כלל לגבוה א"כ מההיא קרא דכל חלב דאימורי קדשים קלים יש בהם מעילה אע"ג דיש בהם הבשר שאינו כלל לגבוה א"כ לא, תיבת אלמא ל"ש ונמחק. שם, בכל קדשים כן נראה. [צ"ל] בכל קדשים אפילו בבשר קדשי קדשים כל זמן שאין בהן היתר לכהנים דהיינו קודם זריקה כן נראה.
<h2>דף טו:</h2>
רש"י ד"ה ששה דברים שבתודה וכו', והאי סולת. גליון ואית דאמרי הסולת זו מצה שבתודה והלחם זו חמץ שבתודה הרא"ש ז"ל.
גמ', עריסותיכם, אבל לא מייתי ראיה מהפסוק שלפניו והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' דבת"כ מוקי לה בתרומה גדולה הכתוב מדבר כנ"ל.
תוס' ד"ה אמר רב לא שנו וכו', ואיסור טמאה משום טומאה. כלומר משום לא תאכל כל טמא.
מתני', חמשה. עי' תוס' זבחים (דף ק"ט ע"א). גמ', רב הונא לרבא חמשה דברים, [צ"ל] רב הונא לרבה בריה חמשה דברים. ולחמי תודה א"ל תני, [צ"ל] ולחמי תודה אלא תני, תיבות א"ל נמחק. וכיון דמצטרפין ליזרק את הדם חייב וכו' ומאן קתני לה, מתיבת וכיון עד תיבת ומאן קתני לה נרשם על כל תיבה קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. מנחת נסכים, [צריך להוסיף] סד"א הואיל ובהדי זבח קא אתיא כגופיה דזבח דמיא קמ"ל דלא. מתני', וכל השקצים, [צ"ל] וכל השרצים, תיבת השקצים נמחק.
רש"י ד"ה גמ', בעולם קאמרת וכו', דברים שמצטרפין. [צ"ל] דברים הם שמצטרפין. ד"ה אלא תני בעולה איכא חמשה דברים אפילו בחולין ולטמא טומאת אוכלין. שם, אמר לו רבי בעולם קאמרת דבכל. [צ"ל] אמר לן רבי בעולם קאמרת דמשמע דבכל. שם, דברים והא קתני בתודה. [צ"ל] דברים אפילו בחולין ולטמא טומאת אוכלין וא"ל והא קתני וששה בתודה. ד"ה אלא לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא וכו', לא מצטרפין בכזית לחייב משום. [צ"ל] לא מצטרפין והתנן כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה לכזית בין בשר וחלב בין פיגולין דשנים או שלשה זבחים מצטרפין אלא אימא הא דקאמר עולה ואימורין מצטרפין לאו להעלותן בחוץ ולחייב משום, תיבת בכזית נמחק.
<h2>דף טז.</h2>
גמ', וקשיא לרב אסי, על תיבות וקשיא לרב אסי נרשם על כל תיבה קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו.
רש"י ד"ה אמר רב לא שנו וכו', אבל לענין אכילה. [צ"ל] אבל טמאין וטהורין לענין אכילה. שם, (אבל לענין איסור. [צ"ל] אבל טמאין וטהורין לענין איסור. ד"ה איכא דאמרי הא דרב אסי פליגא אדרב וכו', רב אסי טהורה לעצמה וטמאה לעצמה (משום) דבין. [צ"ל] רב אסי טהורים לעצמם וטמאים לעצמם משמע דבין. תיבת משום נמחק. שם, פליגא אדרב [וא"ד לא פליגא דמצינן] לאוקמי. [צ"ל] פליגא אדרב וא"ד לא פליגא אדרב דמצינא לאוקמי. ד"ה ועוד תניא חצי זית פרה וכו', בין במיתת שניהן מצטרפין. [צ"ל] בין במיתתה שניהן מתין מצטרפין. ד"ה אמר לך רב אסי וכו', ואבר מן החי דלבהמה. [צ"ל] ואבר מן החי דבהמה, אות ל' נמחק. שם, דהא רישא דקתני חצי זית. [צ"ל] דהא דקתני רישא חצי זית. שם, ולא מ"ה. - ולא מן המורה.
תוס' ד"ה אמר רב לא שנו וכו', אע"ג דבעלמא אין. [צ"ל] אע"ג דבעלמא כגון גבי אחות אשה ואשת אח אמרינן אין. שם, וחלב נבילה [וגו'] ואכול. [צ"ל] וחלב נבלה וחלב טרפה ואכול. שם, דחייל נמי איסור נבילה אטמאה. [צ"ל] דחייל נמי אאיסור חלב טומאה, תיבת נבלה ל"ש. שם, פליגא אדרב וקסבר דלענין טומאה נמי לא מצטרפי וא"ת. [צ"ל] פליגא אדרב שבא רב אסי לאשמועינן דאף לענין טומאה לא נצטרף חצי זית פרה וחצי זית גמל וא"ת. שם, וטמאה משום טומאה. [צ"ל] וטמאה שניהם משום טומאה. שם, הנבילות דמשמע דמצטרפי. [צ"ל] הנבלות מצטרפי דמשמע. שם, וטומאתו שוה מצטרפין. [צ"ל] וטומאתו שוין מצטרפין. שם, אכילה [אבל בבהמה דחלוקה לענין אכילה] כגון. [צ"ל] אכילה אבל כגון. ד"ה מיתיבי וכו', ללישנא דקאמר דפליג. [צ"ל] ללישנא קמא דפליג, תיבת דקאמר נמחק. שם, קפריך ותו דהיכי. [צ"ל] קפריך ותימה דהיכי, תיבת תו נמחק. שם, אינו מטמא ויש לומר דחיי. [צ"ל] אינו מטמא אלא ודאי דרישא מיירי לענין אכילה כדפי' ודומיא דהכי דייקינן לענין אכילה הא מיתת שניהם מצטרפין שחייב משום טומאה ויש לומר דרישא נמי הו"ל לענין טומאה דחיי. שם, כדאמר התם בתורת כהנים. תיבת התם נמחק. שם, ל"ל צירוף. [צ"ל] ל"ל צירוף מבשר הפרה. שם, וכ"ש כזית. [צ"ל] וכ"ש הכא דאיכא כזית. שם, דפטור. [צריך להוסיף] משמע דה"נ לענין טומאה. שם, אכילה וא"כ. [צ"ל] אכילה ובשר מן החי מיקרי וא"כ. ד"ה מאי איריא דרהיט ותני וכו', ולשון רבנו משה מקוצי מעילה. [צ"ל] ולשון דמס' מעילה, ותיבות רבנו משה מקוצי נמחק. שם, אסיפא אלמא ש"מ דמיתת. [צ"ל] אסיפא אלא ש"מ דמיתת, תיבת אלמא נמחק. שם, מצטרפין וי"ל בין במיתת שניהם בין בחייהם והא. [צ"ל] מצטרפין ורוצה לומר בין במיתתם שניהם מתים ובין בחייהם שניהם חיים והא, תיבת ויש נמחק. שם, בין בחייהן ר"ל. [צ"ל] בין בחייהם ר"ל, אות ן' נמחק. שם, מיתת שניהם הוא. [צ"ל] מיתת שניהם דכל דכן הוא. שם, תנא איסור חל על איסור. [צריך להוסיף] בעלמא כמו הכא ואנן קי"ל אין איסור חל על איסור ואנן משוינן הכא כמו בעלמא.
<h2>דף טז:</h2>
גמ', לוקה עליו בכזית מאי טעמא אכילה כתיב בהו, [צ"ל] לוקה עליהן בכזית מאי טעמא אכילה כתיבא בהו. ר' יוחנן וקשיא לדרב לא קשיא. [צ"ל] ר' יוחנן אמר רב יוסף לא קשיא. ותיבות וקשיא לדרב ל"ש. וקלסיה. גליון ונראה דרש"י גריס דקלסיה. במובדלין. עי' תוס' זבחים (דף ק"ו ע"ב). מעתה בהמה נמי ליפלגי בין. [צ"ל] מעתה גבי בהמה נמי ליפלוגי בין.
רש"י ד"ה והא רב נמי אמתני' קאי וכו', לענין אכילה וההיא. [צ"ל] לענין טומאה וההיא. שם, בכזית קאי במיתתן. [צ"ל] בכזית במיתתן קאמר. תיבת קאי נמחק, ד"ה אמר ליה רב יוסף לאביי וכו', שלך יהא אותו כו' לי דרב. [צ"ל] שלך הוא אותו כו' לי הכי דרב. ד"ה וקלסיה רבי יוחנן מיתיבי וכו', שרצים בכעדשה. [צ"ל] שרצים כעדשה, אות ב' נמחק. ד"ה אמר רבא במובדלין דבר הכתוב וכו', בכעדשה והאי דאמר. [צ"ל] בכעדשה והא דאמר, אות י' נמחק. שם, לא קאי אברייתא דברייתא ודאי מיירי בשרצים שאינן. מתיבת לא עד תיבת בשרצים שאינן נרשם עליהם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראויים למחקן.
תוס' ד"ה פתח באכילה וסיים בטומאה, דכתיב והבדלתם (אתם) בין הבהמה (הטמאה לטהורה) ולא תשקצו [את] נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה הרי לך פתח הכתוב באכילה דשיקוץ נפש שייך באכילה וכתיב אשר הבדלתי (אותם) [לכם] לטמא דהיינו כו'. [צ"ל] פתח באכילה דכתיב ברישא דקרא בפ' קדושים ולא תשקצו את נפשותיכם משמע דבר שהוא תוך הגוף ונפשו משוקצת והיינו אכילה וסיים בטומאה דהדר כתיב אשר הבדלתי לכם לטמא דהיינו כו', והשאר נמחק. ד"ה וקלסיה ר' יוחנן, לרבי יוסי בר רבי חנינא וכו', בכזית ולא גברא אגברא דמסתברא טעמא דרב משום. [צ"ל] בכזית ואין לומר גברא אגברא קרמית משום דמסתברא טעמא דרבי יוחנן משום. ד"ה כאן במיתתן כאן בחייהם וכו', אמרי איסור אכילה שיעורו. [צ"ל] אמרי באכילה שיעורא, תיבת איסור ואות ו' נמחק. שם, בחיים ליכא. [צ"ל] בחיים דליכא. שם, אמר [ליה רב יוסף] ההוא דילך. [צ"ל] אמר לך רב ההוא דיוקא דילך. שם, באפי נפשיה ולא. [צ"ל] באפי נפשיה קאמר ולא. ד"ה וקלסיה ר' יוחנן, בתמיה וכו', קאמר בכעדשה סגי. [צ"ל] קאמר דבכעדשה סגי. שם, וי"ל (דכולי עלמא) הכא. [צ"ל] וי"ל דע"כ הכא, תיבות דכ"ע נמחק. שם, דאברים קאי (הא) דמיירי. [צ"ל] דאברים כו' קאי דמיירי, תיבת הא ל"ש ונמחק. ד"ה אמר רבא וכו', כלומר הא דאמר ר' יוחנן איסורו כטומאה היינו מובדלים שבפרשה כלומר ח' שרצים דטומאתן בכעדשה והא דקאמר כו'. [צ"ל] כלומר שרצים המובדלין לטמא איירי קרא דאשר הבדלתי לכם לטמא והנהו דוקא מקשינן אכילה לטומאה דטומאה בכעדשה (מן) והא דקאמר כו'. שם, י"ל דאי מיירי הא דרב דלעיל באין מובדלין מאי. [צ"ל] י"ל דודאי רב לא מיירי במובדלין [לכאורה צ"ל באין מובדלין] דא"כ מאי (והשאר נמחק). שם, אבל בהמה לא הוקשה אכילתה. [צ"ל] אבל בהמה לא הוקש אכילתה, אות ה' נמחק. שם, דברייתא לא קאי כו' אלא אאברים דנבלה. [צ"ל] דברייתא ולא קאי כו' אלא קאי אאברים דנבילה. שם, מהני אפילו פחות מכזית. [צ"ל] מהני אבר פחות מכזית, תיבת אפילו ל"ש. שם, קרא ונפקא מינה לענין אבר נבלת בהמה שיהא איסורה כטומאה דהיינו בכל שהוא כדקתני האברים אין להם שיעור והא דקתני בין מובדלות לשאינן מובדלות לשאינן מובדלות ל"ד אלא כלומר דלגבי בהמה לא תיבעי (אבר) כזית ומשני. [צ"ל] קרא דכתיב בבהמה ומיירי בבהמה טמאה דהיינו בהמה מובדלת ונקיש בה אכילה לטומאה ליחייב אוכל אבר מן החי אע"ג דליכא כזית שיהא איסורו כטומאתו דהיינו כל שהו דקתני האברים אין להם שיעור ולא אשכחנא דלקי באבר מן החי גבי אכילה אף בבהמה טמאה כשאין כזית ומשני (ס"א הא דקאמר בין מובדלת לשאינה מובדלת לאו דוקא אלא כלומר לגבי אכילה לא תיבעי כזית ומשני כו'). שם, אבל בהמה לא. [צ"ל] אבל בבהמה לא. שם, בין מובדלין לשאינן מובדלין. [צ"ל] בין מובדלת לשאינה מובדלת. שם, מטמאות הלכך. [צ"ל] מטמאות במיתתן הלכך. שם, לטומאה גבי בהמה וכי איתקוש בהמה לשרצים היינו דוקא לבל תשקצו. ס"א לטומאה דגבי אכילה (ו)בהמה לא נכתבה בפסוק אלא לדין בל תשקצו. שם, מאי סלקא דעתך וכי. [צ"ל] מאי סלקא דעתן וכי, אות ק' נמחק. שם, דשייך בהו הבדלה. ועוד לפי זה הפירוש לא הו"ל למנקט כי אקיש רחמנא אלא כי כתב רחמנא. שם, דמעיקרא ה"פ בהמה. [צ"ל] דמעיקרא נמי ה"פ בהמה. שם, לטומאה בהיקשא דנראה. [צ"ל] לטומאה דהיקשא דקרא, אות ב' ותיבת דנראה נמחק. שם, דאיסור אכילתה כטומאה וגבי. [צ"ל] דאיסור אכילתה כטומאתה וגבי.
<h2>דף יז.</h2>
תוס' ד"ה והא אמר רבי יוחנן וכו', כיון שלא נגע אלא במקצתו. גליון לפי' שני דתוס' ה"פ בו כלומר דם דאותו שרץ עצמו אבל ב' שרצים לא ומתיב הטמאים משמע אפילו מב' שרצים ומשני דאיכא חילוק כשנגע בכולו למקצתו ומביא ראיה מקטפרס שהוא דומה לב' גופין לפי שאינו חיבור ואפ"ה קתני דאם האהיל על כולו טמא ועל זה מקשים התוס' למה הוצרך להביא הא דר' חנינא הלא מן הברייתא נפקא לן שפיר דאפילו בב' גופין כשהאהיל על כולו מצטרפין ומה לי האהיל ומה לי נוגע ותירץ השר מקוצי דאי לאו הא דר' חנינא ה"א דלא דמיא הברייתא כלל לעניינא דדם השרץ ובשרו דה"א דוקא כשהאהיל על מקצתו טהור משום שאין כאן רביעית שלם שהרי הקטפרס אין מחברו אבל דם השרץ ובשרו שהן מחוברים יחד אפילו בשני שרצים אם נגע במקצתו מצטרפין לכך הוצרך להביא דר' חנינא שאף כשמחוברים יחד כגון רביעית דם שהגיס בה אפ"ה כשלא נגע אלא במקצתו טהור. ע"כ. ויש מקשים ע"ז דמשמע דאף בדאיכא רביעית דם שהוא מאהיל עליו טהור כיון שאינו מאהיל בכולו וזה דוחק גדול דהיכא שיאהיל על רביעית דם לא יטמא באהל ונראה להרב ר' מתתיא דהכי ר"ל השר מקוצי דלהכי מייתי ההיא דר' יוחנן דאי ליכא אלא ההיא דאיהל מקצתו הו"א דמיירי בדם (כלות) [המת] שיצא מכולו ודליכא רביעית ואתיא כר"ע דאמר במס' אהלות [פ"ב מ"ב] דם המת שיצא כולו טמא אפילו בדלית בו רביעית ומש"ה הו"א הכא איהל על כולו טמא אפי' בלא רביעית מקצתו טהור להכי מייתי דר' יוחנן דמיירי ברביעית ואפ"ה מקצתו טהור א"נ מיירי ברביעית בלבד וה"פ לעיל כאן בכולו כאן במקצתו פי' מקצתו שלא נגע בכולו בפעם אחת ומש"ה טהור דהוי נוגע וחוזר ונוגע אבל נגע בכולו בפעם אחת [טמא] מש"ה מייתי ההיא דר' יוחנן דרביעית דאשמועינן זה דאי לאו דר"י הו"א ההיא דאיהל על מקצתו טהור דוקא בשלא איהל אלא על צד אחד אבל איהל על כולו אפילו בכ'0[בכמה] פעמים יהא טמא קמ"ל דרביעית דם שהגיס בה שנוגע בכולו או בשתי פעמים או בג' כשהוא מגיס הוא מגיס הכל ואפ"ה טהור כיון שאינו מאהיל בפעם אחת. ע"כ מתוס' מהר"ם.
גמ', חכים ליה בן יוחאי, [צ"ל] חכם לו, אות י' ה' נמחק, בן יוחאי. גליון בן חכם יש לו ליוחאי שידע להביא לו ראיה מן התורה וי"מ נתחכם לו בן יוחאי.
גמ', אבל לשיעורין לא. תיבות אבל לשעורין לא, נמחק. מתני', השרץ והבשר מצטרפין, [צ"ל] השרץ ובשרו מצטרפין. עי' תוס' מנחות (דף ק"א ע"א). לא טומאתו שיעורו אין. [צ"ל] לא טומאתו ולא שיעורו אין. גמ', אמר רב זעירא וכן אמר רבי יוסי בר ר"ח, [צ"ל] אמר רב ועודה בו מותיב ר' יוסי בר ר"ח, תיבות זעירא וכן נמחק ותיבת אמר ל"ש. מאי מקצתו אילימא מקצת דם. על תיבות מאי מקצתו אילימא מקצת דם נרשם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. רבי שמעון בן יוחאי בעיר [רומי], [צ"ל] רבי שמעון בן יוחאי ברומי, תיבת בעיר ל"ש. א"ל דאמר קרא וזה, [צ"ל] א"ל דכתיב וזה, תיבות דאמר קרא נמחק. את נדות, תיבת את נמחק. אמר ליבטל, תיבת ליבטל נמחק. יתמעט אם כן, [צ"ל] יתמעט א"ל א"כ.
רש"י ד"ה טומאתו ולא שיעורו וכו', בכזית [ושרץ בכעדשה]. [צ"ל] בכזית ושרץ שיעורו בכעדשה, הס"ד. ומה"ד, שיעורו ולא טומאתו כגון נבילה ומת דתרוייהו מטמאין בכזית. ד"ה ולא טומאתו, [כגון נבלה ומת תרוייהו מטמאין בכזית] מת. [צ"ל] ולא טומאתו, דאילו טומאת מת. ד"ה אמר רב חנין וכו', כלומר. [צ"ל] אמר רב חנין בו, כלומר. תיבת וכו' נמחק. שם, משרץ אחר אבל. תיבת אבל נמחק. ד"ה הטמאים וכו', חצי שיעור מחולד. [צ"ל] חצי שיעור בין משם אחד בין משני שמות בין מחולד וחולד בין מעכבר ועכבר בין חצי שיעור מחולד. שם, וקשיא לרבי יוחנן. [צ"ל] וקשיא לרב חנין, הס"ד. ד"ה אמר רב יוסף כאן בכולו כאן במקצתו וכו', דתרווייהו השרצים שלימין. [צ"ל] דתרוייהו שרצים שלימין, אות ה' נמחק. שם, דאמר ר' חנין וכו' היינו. [צ"ל] דאמר ר' חנין ובו היינו. תיבת וכו' נמחק. ד"ה נשפך על הרצפה וכו', דם שלימה והיה מקומו. [צ"ל] דם של מת והיה מקומו. ד"ה והא א"ר חנינא רביעית דם שהגיס בה. שהפך בה בכוש. [צ"ל] שהפך בהם כוש. ד"ה א"ל דכתיב וזה לכם וגו', קרא אחרינא אלא הטמאים. [צ"ל] קרא אחרינא אלה הטמאים. ד"ה חכים לו בן יוחאי וכו', דבר זה. למוד ערוך. [צ"ל] דבר זה, הס"ד. ומה"ד אמר ליה תלמוד ערוך בפי של ר' אליעזר ב"ר יוסי וממנו למדו רשב"י. ד"ה וסיפר קומי וכו', בלורית שהעובדי כוכבים. [צ"ל] בלורית כדרך שהעובדי כוכבים.
תוס' ד"ה כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין וכו', שרץ ושרץ נבילה ונבילה טומאתו כו'. [צ"ל] שרץ ושרץ דטומאתן ושיעורן שוה בכעדשה וטומאתן טומאת ערב וכגון נבילה ונבילה דשיעורן בכזית וטומאתן טומאת ערב טומאתו כו'. שם, ולא שיעורו דכזית מטמא בבשר ואבר בכל שהוא לא טומאתו. [צ"ל] ולא שיעורו דבשר מטמא בכזית ואבר בכל שהו שיעורו ולא טומאתו כגון נבילה ומת דאידי ואידי בכזית וטומאתן חלוקה דנבילה מטמא טומאת ערב ומת מטמא טומאת שבעה לא טומאתו. שם שרץ ונבלה, [צ"ל] שרץ ונבילה ואגב רישא נקט סיפא אע"ג דליכא חידוש בסיפא, הס"ד. ד"ה אמר רב חנין כו' פירוש. [צ"ל] אמר רב חנין ועוד בו פי' הקונטרס. שם, ועכבר אז מצטרף כו' עם שרץ אחר. [צ"ל] ועכבר אלמא מצטרף כו' עם בשר שרץ אחר. שם, שלם וזו חשוב. [צ"ל] שלם ואז חשיב, תיבת זו נמחק. שם, היינו במקצתו שלא. [צ"ל] היינו במקצתו פירוש שלא. ד"ה והא אמר רבי יוחנן וכו', פירוש מגיס הדם. [צ"ל] פירוש מירס הדם, תיבת מגיס נמחק. שם, הקנה ולא ישאר. [צ"ל] הקנה מן הדם ולא ישאר. שם, איהל על מקצתו טמא אע"פ. [צ"ל] איהל על כולו טמא אע"פ. שם, איהל על מקצתו טמא היינו. [צ"ל] איהל על כולו טמא היינו, תיבת מקצתו נמחק. שם, והא דר' יוחנן טהור כשבא ממקצת המת ולא בא ממת שלם וקשיא לפירושו דכיון דמוקי ליה בעודו כו' כלומר שהדם בבשר השרץ מאי צירוף. [צ"ל] והא דאמר ר' יוחנן טהור היינו דווקא כשבא ממקצת מת ולא בא ממת שלם וקשיא לפירוש זה דכיון דמוקי ליה בעודו בו כלומר שהדם עדיין בבשר השרץ א"כ מאי צירוף. שם, כמו שפי' רבינו נסים גאון דגרסי' א"ר חנין א"ר זעירי כו' פי' אמר ר' זעירי אמר ר"י (האמורה וכו') צריך שיהא אותו הדם מאותו השרץ שהבשר נבדלה ממנו. [צ"ל] כמו שגריס רבינו נסים גאון דגריס א"ר חנין א"ר זעירא ובו פי' אמר רב זעירא האמורא והסופרים טעו מן זעירא שהוא אמורא וכתבו ועודן בו שצריך שיהא אותו הדם כו' שהבשר נטלה ממנו. שם, מההיא שבאים ב' שמות. [צ"ל] מההיא דבין משם אחד בין משני שמות, תיבות שבאים ב' נמחק. שם, רביעית דם כו' פי' השר כו' דאי לא ההיא. [צ"ל] רביעית דם שהגיס כו' פי' השר כו' דאי לאו ההיא. שם, טהור כגון דליכא רביעית ולהכי. [צ"ל] טהור היינו כגון דליכא רביעית דם במה שאיהל עליו דאחר שאיהל על מקצת הדם לא איהל על מקצתו אחר ולהכי. שם, דמיירי אף ברביעית. [צ"ל] דמיירי אף בדאיכא רביעית. ד"ה וסיפר קומי, עשה כדי. [צ"ל] עשה כן כדי.
<h2>דף יז:</h2>
רש"י ד"ה מתני', אפילו בקל שבשניהן וכו', אינו מצטרף להשלים לכזית נבילה. וי"מ שהשרץ קל דלא מטמא במשא כנבילה וה"ה צירוף שרץ למת.
גמ', אנא אזלין. תיבת אזלין נמחק. ר' שמעון דקא מסתפינא. [צ"ל] ר' שמעון הוא דקא מסתפינא. הבן אצל אביו יצא לקראתו בן תמליון רצונכם, [צ"ל] הבן בשלום אצל אביו יצא לקראתם בן תמליון אמר להם רצונכם. אזל אמר להון, [צ"ל] אזל אמרו להון. למישאל ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו אשכחו ההוא איגרא שקלוה. [צ"ל] למישאל ועולו לבי גזא דמלכא ושקול כל מה דאית לכון עולו אשכחו לההוא איגרתא שקלוה וקרעוה. מתני', ושנטמא בולד, [צ"ל] והאוכל שנטמא בולד. פרס כבמזון שתי. [צ"ל] פרס וכמזון שתי. וכמלא לוגמא ביום. [צ"ל] וכמלא לוגמיו ביום.
רש"י ד"ה עיקם פיו וכו', מעקימת שפתיך אתה ניכר. תיבות אתה ניכר נמחק. ד"ה אבל לענין אכילה וכו', ואמר לו רבי. [צ"ל] ואמר לן רבי, אות ו' נמחק. ד"ה מתני' האוכל שנטמא באב הטומאה וכו' ולד ראשון. [צ"ל] ולד הטומאה דהיינו ראשון. ד"ה והא לא אפשר וכו', כיו"ב דאפילו שני. [צ"ל] כיו"ב ואפילו שני, אות ד' נמחק. ד"ה בני חדא ביקתא נינהו וכו', (משמונה שרצים). [צ"ל] משמונה שרצים הן. שם, אתי מקראי מחדא. [צ"ל] אתי מחדא, תיבת מקרא נמחק. שם, להכי אמר שוו. [צ"ל] להכי (שמא) [שוו], תיבת אמר נמחק.
תוס' ד"ה אילו היה אבא חלפתא קיים וכו', הוא כשהם מהלכים. [צ"ל] הוא כשהיו מהלכים. ד"ה אל יחזור הבן וכו', על שהתנה [להשיבו אל] אביו. [צ"ל] על תנאו שהתנה לאביו. ד"ה יצא לקראתו וכו', שקורין למטוך. [צ"ל] שקורין נוטיון, תיבת למטוך נמחק. ד"ה בכה רבי שמעון ואמר וכו', על הגר אמר כן. [צ"ל] על הגר היה אומר כן. שם, על בבת דקיסר. [צ"ל] על בברתיה דקיסר, תיבת בבת נמחק. שם, הוא אמרו. [צ"ל] הוא ואמר בן תמליון בזה תדעו שתתרפא כשאצא ואשבר כל כלי זכוכית שבבית וכן עשה, הס"ד. ד"ה אמרו להון אילו כו', פירוש הא. תיבת הא נמחק. שם, המלך אמרו כן. [צ"ל] המלך היו אמרו להו לישאל, הס"ד. ד"ה והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי וכו', שעה שבכאן היה שראה אותו. [צ"ל] שעה האמורה כאן היה שראה אותה.
<h2>דף יח.</h2>
תוס' ד"ה תני אין צריכין לצרף וכו', באחד ומאה. [צ"ל] באחד ומאתים (תיבת מאה נמחק) ועוד י"ל דהכא לא מיירי בתערובות מדלא קתני מצטרפין לאיסור כמו באידך. הבגד והשק והעור אע"פ ששיעוריהן חלוקין זה מזה שהבגד מטמא מג' על ג' והשק מד' על ד' והעור מה' על ה' והמפץ מו' על ו' וכדקאמר הכא דבגד משלים לשיעור השק אמר ר"ש מה טעם מצטרף שהן ראוין לטמא מושב ששיעור מושב טפח וכולן שוין באותו שיעור אפילו בשאר טומאות שהן חלוקין מצטרפות והכי תני במסכת סוכה קיצע מכולן טפח על טפח טמא ור"ל אם קיצע מכל אחד ואחד לבדו מטמא במושב טפח עיין בתוספות שבת (דף ע"ו).
תוס' ד"ה הבגד והשק וכו', וכן קוצצי תאנים. [צריך להוסיף] שידיהם מלוכלכות מלחלוחית התאנים ומקנחות בכל שהוא.
גמ', קיצע מכולן. כלומר משהו חתך מכל אחד מהנך הבגד והשק והעור והמפץ ועשה מהן בגד למשכב ג' כלומר אם יש באותו בגד ג' טפחים [הואיל וראוי לעשות] ממנו טלאי לכסת קרוע מטמא משום משכב ואם יש באותו בגד טפח על טפח ראוי ליטלות ע"ג החמור ומטמא משום מושב. הרא"ש ז"ל. וכתוב בגליון מה שאמר במתני' שמצטרפין לקל דוקא הוא הפך מזה שמכאן נראה שאם חתך מעט מכולם אפילו מן המפץ יכנס בחשבון ג' טפחים של בגד לטמא במשכב הזב וי"ל דה"ק שקצע בכונה כך מזה שהיה בגד שלם וכך מזה ותקנו אז מחשבתו ומעשיו הכינוהו לזה אבל אם נזדמן חתיכת מפץ ואין בו ששה טפחים אינה מטמא במשכב הזב והעור פחות מה' והשק פחות מד' וכן פי' בפי' לא נודע למי שברייתא זו מדברת בדאקצע וחתך ותקנו לכך אם ראוי הוא לאותו דבר ושכל אחד היה בגד שלם אבל אם היה פחות מג' בבגד ופחות מד' בשק וחתך ועשה מהם ג' למשכב אינו מטמא ע"כ.
מתני', כיון שנהנה מעל. (דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים) באין עומד לפגם קאמר כיון שנהנה מעל דהוי דבר שאין בו פגם. תוס'.
רש"י ד"ה ומלמלא וכו', עד שיפגום. גליון ובהא קמפלגי ר"ע סבר אע"ג דלא פגם ליה לאלתר כיון דעתיד לפגום לאחר זמן ע"י לבישה דבר שיש בו פגם קרינא ביה וחשבינן כיון דלבשיה כאילו לאלתר פגמה ומעל ורבנן סברי כדאמרינן במתניתין בפירוש כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום בודאי. הרא"ש ז"ל.
מתני', הערלה וכלאי הכרם מצטרפין. מס' ע"ז (דף ס"ח). גמ', לנוולה. גירסת הערוך טולא, ועיין בערך טל. תנא מודה ר"ע, [צ"ל] תנא ומודה ר"ע.
רש"י ד"ה מפני שהן ראוין לטמא במושב וכו', שיעור אחד בין שניהם. תיבות בין שניהם נמחק. שם, ליטמא מושב עליו. על תיבת עליו נרשם קו מלמעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. ד"ה ואם חישבו למושב וכו', משום זב. [צ"ל] משום מושב זב. ד"ה מאי לאחיזה אמר ר"ל שכן עומד לנוולה וכו', לאורגים שהוא מחליק. [צ"ל] לאורגים שכשהוא מחליק. ד"ה הנהנה אע"פ שלא פגם מעל, קס"ד בין בדבר [שאין דרכו. [צ"ל] קס"ד דבין בדבר שאין דרכו. שם, ובין בדבר] שדרכו לפגום קאמר ר' עקיבא דכיון שנהנה מעל. [צ"ל] ובין בדבר שיש בו פגם כלומר שדרכו לפגום קאמר ר"ע דכיון שנהנה שוה פרוטה מעל. ד"ה גמ', תנא ומודה ר"ע לחכמים וכו', פגם. לא מעל אלא לכשיפגמנו דלא. [צ"ל] פגם. כלומר לשיפגמנו מעל דלא, תיבת לא ל"ש [ותיבת אלא] נמחק.
תוס' ד"ה תני אין צריכין לצרף וכו', דאין מצטרפין דבסיפא דמשנה אחת דמייתי בס"פ ר"ע דתבלין שנים ושלשה שמות ותניא בסיפא ר"ש אומר שני שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אין מצטרפין ורוצה לומר דאין מצטרפין כיון דאין שניהם איסור אחד ממין אחד והש"ס קיצר הלשון ולא דק קצת מן המשנה. ס"א דאין מצטרפין דמס' ערלה דתנן הערלה וכלאי כרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ר"ש אומר אין מצטרפין ור"ל דאין מצטרפין כיון שאין שניהם איסור אחד ומין אחד והתלמוד קיצר הלשון ולא פירש טעמו של ר"ש. שם, איסור אחד ממין אחד. [צ"ל] איסור אחד ומין אחד, אות מ' נמחק. שם, ולא דק קצת. [צ"ל] ולא הביא רק קצת, אות ד' נמחק. שם, לאיסור ושם פירשתי והתם בההיא דשבת רוצה לומר. [צ"ל] לאיסור וא"ת מאי פריך לר"ש לישני דהכא מיירי ע"י תערובת ולכך בעי צירוף וי"ל דודאי התם בההיא דעבודת כוכבים רוצה לומר. שם, מיירי בלא נתערבו. [צ"ל] מיירי שלא נתערבו, אות ב' נמחק. ד"ה הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש וכו', פגם ומפרש במאי פליגי ר"ע וחכמי'. [צ"ל] פגם כגון טלית שדרכו לפגום דלא מעל עד שיפגום ומפרש דפליגי רבי עקיבא וחכמים בדבר שאין רגילות לפגום [כי אם] על ידי רוב תשמיש ואפ"ה משוי ליה ר"ע כדבר שאין בו פגם כלל. שם, נתנה קטלא בצוארה וכו', ובירושלמי אצעדה מתורגם קטלא. [צ"ל] ובירושלמי מתרגם אצעדה קטלא. שם, לפי שדבר. [צ"ל] לפי שהוא דבר, אות ש' נמחק. שם, עד שיפגום. [צריך להוסיף] דדבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום. שם, מפרש לה בגמרא. הס"ד. ומה"ד ומודה ר"ע בדבר שיש בו פגם שלא מעל עד שיפגם, ור"ע לא אמר במתניתין אלא בדבר שאין בו פגם. ד"ה במאי קמיפלגי בלבוש אמצעי ומלמלי, פירוש לבוש אמצעי לאפוקי. [צ"ל] במאי קמיפלגי, דרבנן אית להו נמי דדבר שאין בו פגם כיון שנהנה מעל בלא שום פגימה כדמפרש במתניתין. בלבוש מציעה, פירוש לאפוקי. אות א' ותיבות מלמלי לבוש אמצעי נמחק. שם, שהוא פוגם יותר מדאי וכן התחתון סמוך לבשר פוגם הרבה אבל אמצעי אינו פוגם אבל לזמן מרובה. [צ"ל] שהוא פוגם מיד וכן התחתון שסמוך לבשר פוגם הרבה מחמת זיעת בשרו ואינו צריך עד שיפגם אבל אמצעי אינו פגום עתה אבל עד זמן מרובה. שם, דלקמיה פגים דבר. [צ"ל] דלקמיה פוגם דבר. שם, ור"ע סבר [כיון] דהשתא לא פגים דבר. [צ"ל] ור"ע סבר כיון דהשתא לא פגם דבר. שם, הוא ויש מפרשים לבושא. [צ"ל] הוא ולכך קאמר דמועל בלא פגימה וקשיא על זה הפי' דפי' לרבנן דמשום שיפגום לקמיה דבר שיש בו פגם קרינא ביה דלקמן משמע דדבר שאין בו פגם עתה ולקמיה יפגום דבר שאין בו פגם הוא לכ"ע דפריך עלה דההיא דשתה בכוס של זהב ודהבא לאו בר איפגום הוא בתמיה א"כ משמע דכוס של זהב מידי דמיפגם הוא ואפ"ה קרי ליה במתניתין דבר שאין בו פגם וליכא מאן דפליג וי"ל דשאני התם שאינו פוגם אלא לזמן מרובה יותר מדאי אבל הכא במלבוש נהי נמי דאינו פוגם לאלתר אבל מ"מ לזמן מועט פוגם ועי"ל דזהב אינו פוגם כלל מיד עד זמן מרובה אבל לבושא, תיבות ויש מפרשים נמחק. שם, עד לפנים רבנן סברי דדבר שיש בו פגם הוא אין מועלין. [צ"ל] עד לקמיה ובהא פליגי רבנן סברי כיון דפוגם אע"ג דאינו ניכר דבר שפוגם קרינא ביה כי דרכו ליפגם מעט ולכך אין מועלין. מן תיבת לפנים עד תיבת אין נמחק. שם, ור"ע סבר דבר שאין בו פגם הוא ופירש הקונטרס וכו' וליכא מאן דפליג. [צ"ל] ור"ע סבר מכיון דאין הפגם ניכר דבר שאין בו פגם הוא ולכך מועל בלא פגימה, מן תיבת ופירש עד סה"ד נמחק. ד"ה אין מעילה אלא שינוי, פירוש מקדש לחול על מרשות לרשות מרשות קדש לרשות חול. [צ"ל] פירוש שמשנהו מקודש לחול שמוציאהו מרשות הקדש בלא שום הנאה שמתכוין להוציא החפץ מקדש לחול ומהכא נפקא לן דאדם שמוציא דבר מקודש לחול מעל. תיבות על מרשות לרשות לרשות חול נמחק. שם, בעלה ועוסקת ומדבקת בדבר שהוא. [צ"ל] בעלה ומדבקת בנואף שלה שהוא, תיבות ועוסקת בדבר נמחק. ד"ה ואומר וימעלו וכו' אחרי הבעלים. תימה מאי ואומר וי"ל. [צ"ל] אחרי הבעלים גם זה שינוי הוא שמניחים הקב"ה שהוא חי וקיים לנצח ודובקים באלהים אחרים שהם מתים וחולין והבל הבלים תימה מאי ואומר דמייתי דברי קבלה אחר דברי תורה וי"ל.
<h2>דף יח:</h2>
תוס' ד"ה יכול נהנה ולא פגם [או] פוגם ולא נהנה. יכול פגם ולא נהנה. פי' יהא חייב דומיא (דסוטה דמעל דאשכחנא) גבי עבודת כוכבים שהעובד עבודת כוכבים הוא נפגם ואינו נהנה במה שמניח עבודת הבורא ית"ש נהנה ולא פגם נמי מעילה דסוטה שהבועל נהנה ולא פגם האשה שהרי בעולת בעל שבבתולה אי אפשר דהא בעי שקדמה שכיבת בעל לבועל כך פ"ה ול"נ פי' זה לומר דמעילה דסוטה קאי אבועל שהוא נהנה אדרבה משמע דקאי אסוטה וי"ל דאה"נ דקאי אסוטה שהסוטה נהנת ולא פגמה בעלה כי בכל מעשיה אין הבעל נפגם לפי שאינה מניחתו מכל וכל במה שמזנה תחתיו וכן גבי פוגם ולא נהנה דילפינן מעבודת כוכבים פגם קאי אשונא של הקב"ה במה שמניח עבודתו והולך אחרי ההבל לעובדו ולא נהנה אותו רשע כלל במה שמניח הבורא ית' כך שיטה של הפי' ופי' נהנה כו' כך מצאתי בתוס' כת"י והוא חסר מן התוס'.
תוס' ד"ה יכול נהנה ולא פגם וכו', משי"ח. מה תרומה פוגם ונהנה. דהכתיב כו'. [צ"ל] משי"ח. ובמחובר לקרקע כגון שישב על שדה של הקדש כלומר יהא חייב בקרבן מעילה דהא ליכא קרא דלמעטיה ה"ג פרט לשליח שעשה שליחותו פי' שאם עשה השליח שליחותו לא ימעול בכך הבעה"ב דכיון דליכא קרא סברא הוא דלא למעול דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וא"ת והלא אין מעילה אלא בשוגג ולא שייך למימר דברי הרב וי"ל דשליח שעשה שליחותו מעל כפ"ה אפילו נזכר שליח ולא נזכר בעה"ב דהשתא שייך שפיר דברי הרב ודברי התלמיד וכן צ"ל (בתרא) [בפ"ב דקדושין] וחטא גבי מעילה כתיב נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה פי' פוגם התרומה ונהנה באכילתה דהכתיב כו'. תיבות מה תרומה פוגם ונהנה נמחק.
גמ', ובמחובר לקרקע. כגון שישב על שדה הקדש דומיא דסוטה דמיירי במחובר כמער איש ולויות [מ"א ז'] ואם תאמר ונמעטיה מעבודת כוכבי' דאינה במחובר כדקיי"ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם וי"ל דנהי דעבודת כוכבים לא מיקרי איסורא שייך בה דהר מותר ועובדו בסייף. תוס' כת"י.
תוס' לפני ד"ה אכילתו וכו'. ומי שפגם נהנה כלומר כשאוכל הוא פוגם ונהנה הוא עצמו לאפוקי אחד פוגם ואחד נהנה ובדבר שפוגם נהנה לאפוקי פוגם בדבר אחד ונהנה בדבר אחד פגימתו והנאתו כאחת לאפוקי פגם היום ונהנה למחר דפגימתו והנאתו מצטרפי (בחד) [ביחד] לזמן מרובה ולקמן מפיק מקרא דפגימה ופגימה או הנאה והנאה מצטרפי לזמן מרובה. ובתלוש מן הקרקע כמו תרומה שהיא תלושה ה"ג ובשליח שעשה שליחותו שעשה שליחותו כמו גבי תרומה דמרבינן מאתם גם אתם לרבות שלוחיכם שאם בעה"ב מצוה לשליח לתרום הרי הוא כמו שתרם בעה"ב וכה"ג גבי מעילה כי עשה שליח שליחותו של בעה"ב הוי כאילו מעל הוא עצמו.
גמ', אוכל ונהנה. כך גריס רש"י אין לי אלא אוכל ונהנה אכילתו כו' ברוב ס"י ל"ג אלא הכי אין לי אלא אוכל ונהנה מנין אכילתו [כו']. והרא"ש גריס אין לי אלא אוכל נהנה בדבר שאין בו פגם מנין אכילתו ואכילת חברו אוכל כיון דמתרומה יליף ובתרומה לא אשכחן אלא אוכל דכתיב ואיש כי יאכל קדש נהנה מנין דאיתיה במעילה בדבר שאין בו פגם אכילתו ואכילת חבירו דאם אכל הוא חצי שיעור וחבירו חצי שיעור או נהנה חצי שיעור שסך חצי שיעור ואכל חצי שיעור למפרע והכא לא איירי בשאר פגם אלא באוכל. עכ"ל הרא"ש ז"ל.
תוס' ד"ה אכילתו ואכילת חבירו וכו', ומעל קודם האכילה כדפירש שם בתוספתא כך נראה למשי"ח. [צריך להוסיף] מנין אכל היום ואכל למחר ואפילו לזמן מרובה ת"ל תמעול מעל והא דאמר לעיל הנייתו והניית חבירו מצטרפים זה עם זה ואפילו לזמן מרובה וא"כ למה לי תו זימנא אחרינא לא קשיא דלעיל לזמן מרובה היינו אכילתו בשחרית ואכילת חבירו בערב והכל ביום אחד והכא קאמר למחר. מהר"פ.
גמ', ובשליח. ס"א פרט לשליח. ובשליח. ס"א פרט לשליח. ובשליח. ס"א פרט לשליח. פגימתו והנאתו כאחד, [צריך להוסיף] אף חטא האמור במעילה כו'.
רש"י ד"ה אף חטא האמור במעילה פוגם ונהנה וכו', ולא פגם ואידך דקתני במתני' דנהנה כחצי שיעור. [צ"ל] ולא פגם ומי שפוגם נהנה לאפוקי היכא דחד קרע ופגם חצי שיעור ואידך דלבש ונהנה כחצי שיעור. שם, דלא מעל. ופגימה והנאה כאחת. [צ"ל] דלא מעל, הס"ד. ומה"ד ובדבר שפוגם בו נהנה, למעוטי אי פגם חצי שיעור ונהנה חצי שיעור, ושפגימתו והנאתו כאחת. ד"ה שליח שעשה שליחותו. מה"ד ובשליח שעשה שליחותו. ד"ה אין לי אלא אוכל ונהנה וכו', מתרומה לא אשכחן. [צ"ל] מתרומה בתרומה לא אשכחן. ד"ה אכילתו ואכילת חברו וכו', ונהנה הוא והנאתו ואכילת. [צ"ל] ונהנה או הנאתו ואכילת. ד"ה אי מה חטא האמור בתרומה וכו', אכילה [אחת] בעי בכזית כדכתיב. [צ"ל] אכילה שלימה בעי בכזית בתרומה כדכתיב. שם, וגו' דבתרומה קא מיירי. [צ"ל] וגו' ובתרומה קא מיירי, אות ד' נמחק.
תוס' ד"ה ואומר וימעלו וכו', עבודת כוכבים דאינו נהנה בזה אף אני אביא במעילה כשמשנה מרשות הקדש לרשות. [צ"ל] עבודת כוכבים ואינו נהנה אף אני אביא כזה במעילה במשנה מרשות הקדש שהוא רשות הקב"ה לרשות. שם, דאיצטריך מסוטה. [צ"ל] דאיצטריך למילף מסוטה. שם, שינוי מרשות לרשות. [צ"ל] שינוי רשות שמשנה שמה מרשות לרשות. שם, עבודת הקדש והולך. [צ"ל] עבודת הקב"ה והולך. שם, שינוי קצת והכי קאמר. [צ"ל] שינוי קצת מן העבירה לפי שע"י אישות הבעל היתה נאסרת לכל אדם ועתה היא מזנה א"כ הוי שינוי והכי קאמר. שם, פי' דשני פנים האחד שינוי דהנאה כמו. [צ"ל] פירוש בשני פנים האחד שינוי הנאה כמו. שם, כגון שינוי מרשות. [צ"ל] כגון שינוי שמוציא מרשות. שם, מכירה ונתינה והשאלה. [צ"ל] מכירה או נתינה או שאילה. שם, שחשוב זכיה. [צ"ל] שחשוב כמו זכיה. שם, שלא נהנה ועל שינוי כו' דעבודת כוכבים דסגי כמו שינוי מרשות לרשות כדפי' בלא הנאה כך דקדק משי"ח. [צ"ל] שלא נהנה מעל ועל שינוי כו' דעבודת כוכבים דהוי כמו שינוי מרשות לרשות בלא שום הנאה כדפי' כך דקדק משי"ח. ד"ה יכול נהנה ולא פגם [או] פוגם ולא נהנה וכו', פי' נהנה. [צ"ל] יכול נהנה ולא פגם או פוגם ולא נהנה, פי' נהנה, על תיבת וכו' נרשם קו למעלה להורות כי לפ"ד ראוי למחקו. שם, מאי דקאמר. [צ"ל] מאי יכול דקאמר. שם, נהנה בלא פגם דילפינן מעילה מסוטה. [צ"ל] נהנה ולא פגם, אות ב' ותיבות דילפינן מעילה מסוטה נמחק. שם, קטלא טבעת. [צ"ל] קטלא וטבעת. שם, דמתניתין בדבר. [צ"ל] דמתניתין מיירי בדבר. שם, בדבר שיש בו פגם כו' שדרך הנאה ע"י. [צ"ל] אדבר שיש בו פגם כו' שדרך הנאתו ע"י. שם, לפטור (כמה) דהקדש. [צ"ל] לפטור דהקדש, תיבת כמה נמחק. שם, (והכא אדבר שיש בו פגם קאי וה"ק יכול נהנה בלא פגם חייב בכל דבר אף) בדבר. מתיבת והכא עד תיבת בדבר נמחק. שם, היכי תיסק אדעתא לחיוביה. [צ"ל] היכי תיסק אדעתין לחיוביה, אות א' נמחק. שם, לחלק וכה"ג צריך לומר גבי פגם ולא נהנה יכול כו' פגם ולא נהנה פירוש פגם ולא נהנה תיסק אדעתי' למילף מעבודת כוכבים שפוגם ומחלל שהולך מאלהים חיים והולך אחר ההבל ואינו נהנה כלל בזה שעובד עבודת כוכבים אף אני אביא במעילה לחייב פוגם בלא נהנה כגון מזיק הקדש ומשליכו לאיבוד כגון שנוטל חפצים של הקדש. [צ"ל] לחלק וגבי פגם ולא נהנה שפירשנו דתיסק אדעתין למילף ממעל דעבודת כוכבים שמזרקו בידים ומשליכו לאיבוד כגון שנוטל הגזבר חפצים של הקדש כו' (והשאר נמחק). שם, או משברו וע"כ פגם דקאמר היינו כדפי' דליכא לפרושי כו'. [צ"ל] או משברו ובכה"ג הוי פגם ולא נהנה דילפינן מעבודת כוכבים לולי הקרא אחרינא של תרומה וע"כ הכי הוי דליכא לפרושי כו'. שם, מכירה ומתנה. [צ"ל] מכירה או מתנה. שם, דא"כ כי מייתי. [צ"ל] דא"כ היכי מייתי, תיבת כי נמחק. ד"ה מה תרומה פוגם ונהנה וכו', מן הכהן וגם פוגם. [צ"ל] מן הכהן וגבי פוגם. שם, פטור בתרומה לאפוקי. [צ"ל] פטור בתרומה כדדרשינן כי יאכל פרט למזיק אף הקדש דוקא פוגם ונהנה לאפוקי. שם, ואין להקשות לכתוב תרומה ולשתוק מאידך דהש"ס מצריך לקמן בסמוך. מתיבת ואין עד תיבת אכילתו נמחק. ד"ה אכילתו ואכילת חבירו וכו', שצוה חברו כו' ליתא אע"ג דיש. [צ"ל] שצוה את חבירו כו' ליתא דאע"ג דיש. שם, את החלב וכדפי' שם בתוספתא כך. [צ"ל] את החלב כך. תיבות כדפירש שם בתוספתא נמחק.
<h2>דף יט.</h2>
תוס' ד"ה אקשיה רחמנא לתרומה, כי יאכל וכו', כדאיתא פרק כיצד מברכין. ועוד נראה למהר"פ דמידי דבר אכילה נפקא לן דמזיק פטור מתרומה ומידי דלאו בר אכילה נפקא לן מזיק פטור מעבודת כוכבי' מדבעינן שינוי רשות הא פגם והזיק בלא שינוי רשות פטור שהרי א"א לשינוי רשות בפגם והזיק גבי הקדש וא"ת הא מדקאמר בברייתא יכול פגם ולא נהנה ומייתי גז"ש דחטא חטא לפטור פגם ולא נהנה משמע דאי לאו מתרומה הייתי מחייב פגם דהיינו מזיק בלא נהנה ובלא שינוי רשות ומעבודת כוכבים הוא דבעי למילף וליכא למימר דלעיל קאי אמידי דבר אכילה דומיא דתרומה אבל דלאו בר אכילה דומיא דעבודת כוכבים פשיטא בלא גז"ש דתרומה לפוטרה מעבודת כוכבים מדבעינן שינוי רשות הא ליתא ע"כ דהא בעבודת כוכבים מחייב פגם בלא נהנה (מעבודת כוכבים) ואי בפגם בר אכילה דוקא קאי מהיכי תיתי למילף חיובא בפגם ולא נהנה ובלא שינוי רשות במידי דבר אכילה מעבודת כוכבים כיון דמידי דלאו בר אכילה דהוה דומיא לא הוה מחייב פגם ולא נהנה אלא ודאי גם במידי דלאו בר אכילה בעי לחיובי פגם ולא נהנה ובלא שינוי רשות מהיקשא דעבודת כוכבים ואע"ג דגבי עבודת כוכבים איכא שינוי רשות מ"מ סד"א כיון דאיפגם קפיד קרא הייתי מחייב בין איכא שינוי רשות בין ליכא שינוי רשות וכדפ"ל והק"ל למאי דפרי' דמזיק במידי דבר אכילה דמפטר מעבודת כוכבים הוא דיליף וי"ל דודאי לחיובא גלי בתר דגלי קרא דמידי דבר אכילה היינו בתרומה דמזיק פטור אז גלי לן למדרש ילפותא מעבודת כוכבים דוקא ממש דומיא דעבודת כוכבים מחייב במוציא מרשות הקדש דהיינו בשינוי רשות דהדיוט ולא נאמר עוד סברא זו דאפגמה קפיד קרא דוקא אבל ודאי אי לאו דגלי בתרומה דמזיק פטור גבי מידי דבר אכילה אז היה לנו פתחון פה לומר אותה סברא דאפגמה דוקא קפיד ולכך קאמר שפיר בברייתא יכול פגם ולא נהנה יהא חייב מילפותא מעבודת כוכבים קודם שיביא גז"ש דתרומה כך נראה למהר"פ ז"ל.
תוס' ד"ה דהבא דכלתיה וכו', משליכות. אבל על ידי תשמיש אינו מתחסר לעולם וי"מ דהבא דכלתיה דנן של נון כלה כדפ"ל לעולם איכא פגימה ומתניתין דקתני ליכא פגימה לאלתר.
גמ', ואשמו מן ההקדש כיון, [צ"ל] ואשמו ופסחו כיון, תיבות מן ההקדש נמחק. ואקשה רחמנא, [צ"ל] אקשיה רחמנא, אות ו' נמחק. בקרדום ויפגם ופגום. תיבות ויפגם ופגום נמחק. שם, דלמא דהבא דרמיין, [צ"ל] דלמא האי להיכא [דרמיין], תיבת דהבא נמחק.
רש"י ד"ה עד שיצא מן ההקדש לחול וכו', לעזרה יצא ידי חובתו ידי אחריות ומעל. [צ"ל] לעזרה ויצא ידי חובתו וידי אחריותו מעל. ד"ה ורבי יהודה סבר וכו', ידי אחריות חובתו מעל. [צ"ל] ידי אחריותו וחובתו מעל. ד"ה מהו דתימא אמר רחמנא וכו', קמ"ל דנפש דמשיח. [צ"ל] קמ"ל נפש דמשיח, אות ד' נמחק. ד"ה אקשיה רחמנא וכו', והיכי דמי אקשיה. [צ"ל] והיכי אקשיה, תיבת דמי נמחק. ד"ה ודהבא לאו בר איפגומי הוא וכו', דלאו בר פגימה הוא וא"כ. [צ"ל] דלאו בר איפגומי הוא וא"כ. ד"ה דהבא דכלתיה דנון להיכא אזל וכו', וכשנתן לה שקלו ולאחר זמן שקלו. [צ"ל] וכשנתן לה שקל ולאחר זמן שקל. ד"ה אמר ליה וכו', דדלמא ודאי דחסר. [צ"ל] דדלמא האי דחסר, תיבת דאי נמחק. ד"ה מכדי בחטאת בהמה תמימה מיירי וכו', לא הוי שם פגם דלא. [צ"ל] לא הוי פגם דלא, תיבת שם נמחק. ד"ה אמר רב פפא וכו', שהכחישה ופיחת מדמיה. [צ"ל] שהכחישה ניפחתת מדמיה, אות ו' נמחק.
תוס' ד"ה אקשיה רחמנא לתרומה דכתיב וכו', פירוש פוגם. [צ"ל] פירוש למעוטי פוגם. שם, בתחלת הברייתא דקאמר. תיבת דקאמר נמחק. שם, והיקש דתרומה לפטור דהא. [צ"ל] והיקש דתרומה לפטורא דהא. שם, כל נהנה ואילמלא. [צ"ל] כל נהנה ולא פגם מתרומה כדפי' לעיל והיקשא דתרומה אתיא לפטור פגם ולא נהנה דאילמלא. שם. מתרומה כדאיתא לעיל. [צ"ל] מתרומה נפקא כדאיתא לעיל. שם, דלא פסקינן ליה. [צ"ל] דלא פסיקא ליה. שם, עד דנקט לפטור היה. [צ"ל] עד דבקע היה, תיבת דנקט נמחק ותיבת לפטור ל"ש. שם, לא שמעינן לא מסוטה. [צ"ל] לא שמעינן ליה לא מסוטה. שם, מעבודת כוכבים דבשינוי. [צ"ל] מעבודת כוכבים ילפינן דבשינוי. ד"ה אקשיה רחמנא לתרומה, כי יאכל וכו', תימה משמע דוקא דמידי. [צ"ל] תימה דמשמע הכא דדוקא דמידי. שם, דהיינו קדשים או קדשי קדשים. [צ"ל] דהיינו קדשי בדק הבית או קדשי קדשים. שם, דרישא דקתני בהו. [צ"ל] דרישא לומר שבאותן נכסים פטורים המזיקין וקתני בהו. שם, השן דלא פליגי בזה ופי' ה"ר ר"י דתנא דנקט דכי יאכל לדעתו לאשמועינן. [צ"ל] השן מ"מ לא אשכחן דפליגי בזה ופי' הק' ר' נתנאל דנקט מידי אכילה לרבותא לאשמעינן. שם, אכילה גסה פטור ויש להוסיף כגון שמן של תרומה. [צ"ל] אכילה גסה ושותה שמן של תרומה. ד"ה ודהבא לאו בר איפגומי הוא, בתמיה אמתני' דכוס של זהב דקרי. [צ"ל] בתמיה ואמתניתין דכוס של זהב קאי דקרי. ד"ה מכדי אי בבהמה תמימה וכו', עומדת לימכר דדמיה פחותים. [צ"ל] עומדת למכר ודמיה פחות מחמת פגימה.
<h2>דף יט:</h2>
מתני', נהנה בחצי פרוטה. כגון שלבש טלית של הקדש ונהנה ממנו כחצי פרוטה ופגם חצי פרוטה. או נהנה שוה פרוטה בדבר אחד. פי' בדבר שיש בו פגם ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר פי' שלא נהנה כגון שלבש טלית זה וקרע טלית אחר לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד בגמ' מפרש לה דילפינן מתרומה דבדבר שפוגם בו נהנה. אין מועל אחר מועל במוקדשים. פי' ומיירי במתכוין להוציאו לחולין ולכך אין מועל אחר מועל לפי שהראשון הוציאו לחולין. אלא בהמה וכלי שרת בלבד. תימה דתניא בתוספתא קרדום של הקדש בקע בו ובא חברו ובקע בו עד מאה כולם מעלו וליכא למימר דהתם מיירי בקרדום שהוא כלי שרת דקתני התם בסיפא נתנה לחבירו וחבירו לחבירו הראשון מעל והשני לא מעל ואי בכלי שרת כולם מעלו וי"ל דהכא מיירי באדם שאינו גזבר ומתכוין לקנות בהגבהה וא"כ הוציאו לחולין ומש"ה אמרי' אין מועל אחר מועל והתם מיירי בגזברים דלעולם הם מוחזקים בשל הקדש וכשסבורים הם שהקרדום שלהם ואינם מתכוונים להוציאה לחולין וא"כ לעולם לא יצא לחולין בשום מעילה עד שיצאה מרשותו ולכך קאמר דכולן מעלו ועוד מפרש ר' חיים כהן דהתם במאי עסקינן דמיד שבקע בו החזירה ומיד שהחזירה הרי הוא של הקדש והוי כאילו לא [במלאכת שלמה נוסף, לא בקע בו ולא מעל וכו'] מעל ומש"ה קאמר דכולן מעלו. כ"ז חסר מן התוס'.
מתני', תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש כולן מעלו. וקשה להר"מ דאמר בבכורות בפרק הלוקח (דף כ"ו ע"א) בעי ר' ינאי התולש צמר מעולה תמימה ובעי [במלאכת שלמה, תמימה מהו ופריך תולש וכו'] תולש מי איכא מאן דשרי אלא צמר שנתלש מהו וי"ל דהכא מיירי בתולש מבשר חטאת. חסר מתוס'.
מתני', רבי אומר כל דבר שאין פגם שלו חשוב מאחר שאין עומד לפדיון יש בו מועל ובגמרא פריך היינו ת"ק. חסר מתוס'.
גמ', מני מתני', דאמר כלי שרת יש בו מועל אחר מועל. חסר מתוס'.
גמ', דתניא אין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד, שקדושתה קדושת הגוף ואין לה פדיון מן התורה שאינה אלא צורך קרבן. חסר מן התוס'.
תוס' ד"ה ור' נחמיה אמר לך ק"ו וכו', מיבעיא ליה לדרשא אחריתא. [צריך להוסיף] וא"ת מאי קסבר ר' נחמיה אי קסבר כלי שרת בר פדיון הוא א"כ הוא יוצא (ידי חולין) [לחולין] על ידי מעילה וא"כ היכי קאמר דיש בו מועל אחר מועל ואי קסבר מן התורה אין פדיון בכלי שרת א"כ למה לי קו"ח פשיטא דיש מועל וי"ל דמודה ר' נחמיה דיש לה פדיון ומ"מ אמר דיש מועל אחר מועל משום קו"ח כדאמרינן ולענין פדיון שמא לא שייך האי קו"ח וא"ת א"כ ת"ק למה לי באיל האשם אילימא דבבהמה יש מועל פשיטא דכיון דקדושה קדושת הגוף אינה בת פדיון א"כ אינה יוצאה לחולין על ידי מעילה ולא בא לומר דאין מועל אחר מועל בכלי שרת דפשיטא כיון שהוא בר פדיון כדפרי' וכדאמרינן במנחות דאין בו מועל אחר מועל וי"ל דבאיל האשם אתיא למימר דכלי שרת אין בו מועל אחר מועל לאפוקי מקו"ח כדקאמר ר' נחמיה הוא דאתא הס"ד, ומה"ד היינו ת"ק פי' רבי דקאמר דבר שאין בו פגם יש בו מועל אחר מועל היינו ת"ק דהיינו טעמא דיש מועל אחר מועל בבהמה משום שאין פגם שלו חשוב מחמת שאינו עומד לפדיון ואינו יוצא לחולין הס"ד.
תוס' ד"ה קדשי מזבח תמימים ונעשו בעלי מומין וכו', שהרי הם נפדים מבלי העמדה והערכה. [צריך להוסיף] מיהו קשה דאליבא דרבי דאמר יקברו אמאי יש בהם מעילה מאי שנא מקדשים שמתו דאין בהם מעילה דבר תורה ושמא י"ל דאין מועל אחר מועל דקאמר היינו מדרבנן כמו חטאת שמתה וכיון שנהנה מעל והיינו מדרבנן ודוחק הוא ואומר מהר"ם דמיירי בנהנה מחיים קודם שהועמד והוערכו והשתא מתוקם שפיר והתניא בניחותא דר' סבר כיון שאחר שנשחט יקברו אין נפדין בשום ענין ואם כן היינו כמו קדושת הגוף דמתניתין ואיירי מחיים ורבנן סברי כיון דנפדין לאחר שנשחטו לכל הפחות אף כי לא עשו העמדה והערכה אם כן לאו היינו קדושת הגוף ומשום הכי קאמר דאין מועל אחר מועל אף כשנהנה מהם מחיים.
גמ', אין מועל אחר מועל. עי' תוס' ב"מ (דף צ"ט ע"א) ובקדושין (דף נ"ה). ואמר רב פפא לדברי, [צ"ל] ואמר רבא לדברי. תיבת פפא נמחק.
רש"י ד"ה או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד. תיבת אחד נמחק. ד"ה אין מועל אחר מועל וכו' בלבד, הני לאו. [צ"ל] בלבד, דהני לאו.
תוס' ד"ה אין מועל אחר מועל וכו', בתוספתא [בקע] בקרדום של הקדש [ובא חברו] ובקע בו ובא חברו ובקע בו. [צ"ל] בתוספתא קרדום של הקדש בקע בו ובא חברו ובקע בו, אות ב' נמחק. ד"ה מאי טעמא דת"ק וכו', כתיב באיל האשם. [צ"ל] כתיב דכתיב באיל האשם. שם, ומיותר דהכתי' קרא אחרינא. [צ"ל] ומיותר הוא דהא איכא כתוב אחרינא. שם, נראה לר' דצריך לפרש דסברי רבנן שהוא יוצא לחולין ע"י מעילה וא"כ יש לו פדיון דאם אין פדיון א"כ לא יצא לחולין ואמאי לא ימעלו בו מאחר שמעל אחד ואין סברא לומר בזה דגלי קרא. ור' נחמיה. מתיבת נראה עד תיבת ור' נחמיה בס"א אינו. ד"ה ור' נחמיה אמר לך ק"ו וכו', מביא לידי קדושה. [צ"ל] מביא ליה קדושה, תיבת לידי נמחק. שם, שבתוכו הוא עצמו. [צ"ל] שבתוכו כלומר שדבר שקדש בכלי יש בו מועל אחר מועל כמו המנחה שהרי מה שקדש בכלי קדוש קדושת הגוף ואינו יוצא לחולין הוא עצמו. שם, אבל מ"מ מודה דיש לו פדיון אלא גבי מעילה שאני משום ק"ו ולענין פדיון שמא לא שייך האי ק"ו ובאיל האשם. מתיבת אבל עד תיבת ובאיל האשם נמחק. שם, ובאיל האשם. [צ"ל] והא באיל האשם, אות ו' נמחק. ד"ה קדשי מזבח תמימים ונעשו בעלי מומין וכו', בניחותא רבי אומר. [צ"ל] בניחותא קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומין רבי אומר. שם, לא בעינן העמדה והערכה השתא פליגי בין רבי. [צ"ל] לא בעינן העמדה והערכה וא"ת למה נקט עבר ושחט לנקוט כגון שמתו וי"ל דאי מתו לא הוו אמרי רבנן יפדו דאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים ובמתניתין מיירי שנהנה מהם לאחר ששחטן ובהא פליגי רבי, תיבות השתא פליגי בין נמחק. שם, אינם נפדים בקל הלכך. [צ"ל] אינם נפדים בקל כדאמר אלא יקברו הלכך. ד"ה נטל אבן או קורה וכו', באבנים המסורות לו לגזבר עסקינן. תיבת עסקינן נמחק.
<h2>דף כ.</h2>
תוס' ד"ה מאי שנא הוא ומאי שנא חברו וכו', בגזבר המסורות לו כולה כדפי' במתני'. [צ"ל] בגזבר המסורות לו עסקינן דמעיקרא ברשותיה מונחת ואותו אבן הוא ברשות הקדש עד שיתננה לחברו ופי' דרישא דקטלא מדנהנה וקרדום לא מחייבא מעילה רק בהנאה כדאמר במתני' דמיירי בגזברית ונתנה (קטלא וטבעת) [טבעת בידה וקטלא] בצוארה ומיירי בגזברית דאל"כ משעת הגבהה ונטילה קנייה ובלא הנאה הוי מחייבי כדאמר הכא והא דלא פריך תלמודא גבי רישא י"ל דנטר עד לבסוף א"נ י"ל דברישא אכתי לא שמעינן דשייכי מעילה דשינוי רשות בלא הנאה אבל בסיפא דמחייב בנתינה משום הוצאה ושינוי רשות בלא הנאה לכך פריך שפיר מה לי הוא ומה לי חבירו. כ"נ למהר"פ ותיבות כולה כדפי' (לעיל) נמחק.
תוס' ד"ה הדר בבית של הקדש וכו', קודם ותימה וכו' הוא. [צ"ל] קודם אבל להבדיל בין טמא לטהור האיסור לא בא אלא לאחר שהוא מחובר השתחוה לבית עשויה וא"ת אמאי לא משני הנאה הנראה לעינים אסרה תורה כדמשני לעיל וי"ל דהיא היא דהך לעיל הנאה הנראה לעינים כלומר שנראה לעינים בתלוש משהקדיש אסרה תורה והיינו הקדישו ולבסוף בנאו ולהכי פריך בתר הכי לימא מסייע ליה הדר בבית של הקדש כיון שנהנה ממנה מעל ומסתמא מיירי שהקדישו לאחר שבנאו וא"כ אינו נראה לעינים בתלוש ומשני כשהקדישו ולבסוף בנאו שנראה ההקדש בתלוש והיא היא אלא דמר משני בהאי לישנא ומר משני בהאי לישנא והאי דקאמר שהקדישו ולבסוף בנאו אינו כי אם דיחוי בעלמא דאמת הוא דמועלין בכל תלוש ולבסוף חברו אפילו בנאו ואח"כ הקדישו כדמוכח בערכין בפרק האומר משקלי עלי הס"ד, ומה"ד מערה היא עשויה מעולם והיינו מילתא דפסיקא ליה דלעולם הוי בנאו ואח"כ הקדיש הס"ד. מתיבת ותימה עד סה"פ נמחק.
תוס' ד"ה אמר לו תן בשר לאורחים וכו', שצוה לו, הס"ד. ומה"ד כולם מעלו בעל הבית שהיה אחד מדעתו ושליח מעל בשניה והאורחים בשלישית. הס"ד.
גמ', כיון דשניה מעל. נ"א כיון דבנה מעל.
רש"י ד"ה בגזבר המסורות לו, אותו. [צ"ל] בגזבר המסורות לו, לשמור אותו. ד"ה כיון דשינה, שפיחתה וחתכה. [צ"ל] כיון דשינה שסיתתה וחתכה. ד"ה שהניחה על פי ארובה וכו', שלא בנאה כלום. [צ"ל] שלא חתכה ולא בנאה כלום. שם, נהנה ממנו הכי שאין הגשמים יורדים עליהם דכיון שהגין. [צ"ל] נהנה ממנו בהכי שאין הגשמים יורדים עליהם וכיון שהגין. ד"ה אמרי כו', הא ודאי. [צ"ל] אמרי הא פסיקא, דהא ודאי. תיבת כו' ל"ש. שם, למיתני דודאי. [צ"ל] למיתני בנאו ולבסוף הקדישו דודאי. שם, להכי (פסיקא הכי בא ליה למיתנייה). [צ"ל] להכי חביבא ליה למתני'.
תוס' ד"ה אכילתו ואכילת חברו וכו' ואפילו לזמן מרובה. [צריך להוסיף] כדדרשינן צירף המעילה לזמן מרובה. ד"ה מאי שנא הוא ומאי שנא חברו, דכי נטל לא מעל כו' נתנה. [צ"ל] דכי נטל לא מעל וכי נתנה, תיבת וכו' נמחק. שם, מעל בגזבר. [צ"ל] מעל הלא הוא כיון דאגבהיה קניה ומשני בגזבר. ד"ה למה לי עד שידור וכו', מיירי שסתתה ותיקנה. [צ"ל] מיירי שסיתתה ותיקנה. שם. ומטיחה בטיט. [צ"ל] ומרחה בטיט, תיבת ומטיחה נמחק. שם, שנתחברה יפה וכיון דבני ליה מיהא. [צ"ל] שנתחברה יפה, הס"ד. ומה"ד וכיון דבני לה מיהא, ואות י' נמחק. שם, בניחותא כלומר. [צ"ל] בניחותא ומילתא באפיה נפשיה כלומר. ד"ה לימא מסייע לרב וכו', אסרו. דקא סבר תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש (וה"ה דהוה מצי לשנויי) ודחי ליה כו'. [צ"ל] אסרו אלמא כתלוש חשבינן ליה לענין עבודת כוכבים דאי לאו הכי הא כתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ודחי ליה כו', ומתיבת דקא עד תיבת ודחי ליה כו' נמחק. ד"ה הדר בבית של הקדש וכו'. מה"ד לימא מסייע ליה הדר בבית של הקדש וכו'. שם, וה"ה דהוה מצי לשנויי הנאה הנראת לעינים שאני ומשני אמר ריש לקיש. מתיבת וה"ה עד תיבת ומשני אמר ר"ל נמחק. שם, מעל כיון. [צ"ל] מעל מ"מ כיון.
<h2>דף כ:</h2>
גמ', אמר רב חסדא מתני' דלא כר"ע, דאי כר"ע מעל בעה"ב דשליחותיה קא עביד תימה דלמא לענין מלקות מודה ר"ע אפילו לענין נדרים דאינו לוקה וא"כ מתוקם נמי מתניתין כר"ע דלא מעל וי"ל דאי אתיא כר"ע א"כ לא למעול השליח כיון דמספקא ליה ובמתני' קתני השליח מעל. תוס'.
תוס' ד"ה קרביים לאו בשר נינהו וכו', האוכלן אינו מבני אדם. [צריך להוסיף] ובא מעשה לפני ריב"א בקורקבן של תרנגולת נבילה שנתערב באחרות ואמר ריב"א זצ"ל דבטל דלא הוי דבר עשוי להתכבד לפני האורחים דאיתא הכא דהאוכלן לאו בר איניש ומהאי טעמא אמרינן דטבחית כבש של טריפה שנתערבה באחרות דבטילה ברוב דאין זה דבר העשוי להתכבד לפני האורחים כדאמרינן הכא דהאוכלן לאו בר איניש.
גמ', ובעופות ובדגים ובחגבים. תיבות ובדגים ובחגבים נמחק. הוי שליח אמר. [צ"ל] הוי אמר. תיבת שליח נמחק. שליח טול אחת מדעתו ואחת מדעתי מהו דתימא כו'. ס"א שליח טלו מדעת מהו דתימא כו'.
רש"י ד"ה מאן תנא דכל מילתא דמימלך ביה שליחא וכו', ומני הא. [צ"ל] ומני היא. ד"ה שפיר קאמר נחמני וכו', כר"ע נמי לא. [צ"ל] כר"ע דמי לא, תיבת נמי נמחק. ד"ה אמר רב פפא, מש"ה אסור בבשר עופות משום. [צ"ל] מש"ה מותר בבשר (ו)דגים משום. שם, ביום אבל. [צ"ל] ביום נדר אבל. שם, לא נדר כגון דגים. [צ"ל] לא נדר לכן מותר בדגים, הס"ד. ד"ה אי הכי אמר אסור בעופות וכו', לא ניכול מש"ה. [צ"ל] לא ניכול פירושא הכי, תיבת משום נמחק. ד"ה על בשר מליח, במלח. [צ"ל] על בשר מליח, שנשתהה במלח. ד"ה אלא אמר רב פפא, (להכי אינו אסור). [צ"ל] להכי אסור, תיבת אינו נמחק. שם, עיניה שהוא אינו אוכל. [צ"ל] עיניה שאינו אוכל, תיבת שהוא נמחק. שם, בתחלת עינא כשמתחילין. [צ"ל] בתחלת אוכלא כשמתחילים. ד"ה שמע מינה מוסיף על דבריו וכו', דבעה"ב אלמא מוסיף. [צ"ל] דבעה"ב אלא מוסיף, תיבת אלמא נמחק. שם, וקנה (שליח כוליה כורא) או עובר על דבריו הוי ולא קנה הלוקח כלום. [צ"ל] וקנה מיהא הלתך או עובר על דבריו הוא ולתך נמי לא קנה וקנה שליח. מתיבת או עד סה"ד נרשם בח"ל [בחצאי לבנה].
תוס' ד"ה מאן תנא דכל מידי דמימליך עליה תרי. [צ"ל] מאן תנא דכל מידי דמימליך עליה, כלומר דבר שהוא מן הסתם לא משמע שיהיה בתוך הכלל ולא מוצא מן הכלל שהשליח צריך לימלך ולישאל עליו אם אתה רוצה אם לאו תרי. שם, לא היה מביא והכא דאמר. [צ"ל] לא היה מביא ובמתני' דאמר, תיבת והכא נמחק. שם, ור"ע אוסר דקסבר. [צ"ל] ור"ע אוסר כדמפרש בפרק כל הבשר דקסבר. ד"ה אביי אמר אפילו תימא ר"ע וכו', שלא צוה שינה. [צ"ל] שלא צוה בעה"ב א"כ שינה. ד"ה ביומא דכייבין ליה עיניה עסקינן וכו', כאן בכולה אוכלא. [צ"ל] כאן בסוף אוכלא. תיבת בכולה נמחק. שם, שהדגים בתחלת הסעודה. [צ"ל] שהדגים באים בתחלת הסעודה. שם, שבאים בכולה הסעודה. [צ"ל] שבאים בסוף הסעודה, תיבת בכולה נמחק. ד"ה ש"מ מוסיף על שליחותו וכו', לא עשה שליחותו והתם. [צ"ל] לא עשה שליחותו ולמה מעל והתם. שם, מדעתי פירש להם הראשון. [צ"ל] מדעתי פירוש כשפירש להם הראשון. שם, אמר מדעתיה קמ"ל. [צ"ל] אמר מדעתי קמ"ל, אות ה' נמחק.
<h2>דף כא.</h2>
תוס' ד"ה הבא לי מן החלון וכו', עד שהוציאם. [צ"ל] עד שיוציאם, אע"ג דלענין פקדון לא מיקרי פשיעה בכה"ג כדאמרינן פרק המפקיד (דף מ"ב ע"ב) מהאי רמי ומהאי לא תרמי מ"מ עשה שליחותו מיהא לא מיקרי.
תוס' ד"ה נתן לו דינר זהב. פי' שהוא כ"ד של כסף הס"ד. ומה"ד ואמר לו הבא לי חלוק פי' בכל דינר זהב והלך והביא בג' חלוק ובג' טלית פי' בשלש סלעים שהם י"ב דינר כסף וקשה דהכא משמע דהדינר של זהב שוה כ"ד דינר של כסף בלבד ובפ' הזהב משמע ששוה כ"ה דינר. ופי' ר"ת דאותו דינר הוא לקולבן ולהכרע וא"ת ומ"מ קשה דהכא משמע שהדינר של זהב [היה] שוה כ"ד דינר של כסף לכל הפחות וכמו [כן] הזקוק של זהב [היה] שוה כ"ד זקוקים של כסף וקשה היאך הוזלו כ"כ דעתה אין הזקוק של זהב שוה יותר מעשרים זקוקים וי"ל דהדינר של זהב היה עב כפלים משל כסף לפי המשקל וא"כ לפי החשבון דעתה נמי הוא שוה עשרים אם היה אז שוים כ"ד אין זה שינוי רב יותר מדאי וכן משמע בכל מקום דאמר כעובי דינר זהב ואמאי נקט דינר זהב לימא כעובי דינר סתמא אלא ש"מ דהדינר של זהב היה עב יותר משל כסף ולכך נקט של זהב הס"ד.
מתני', הבא לי מן החלון. עי' תוס' ב"מ (דף מ"ב ע"ב) ד"ה מי. אם עשו שליחותו, [צ"ל] אם עשו שליחותן, אות ו' נמחק. לא עשו שליחותו חנווני מעל. [צ"ל] לא עשו שליחותן חנווני מעל לכשיוציא, אות ו' נמחק. גמ', מאי קמ"ל דברים שבלב. [צ"ל] גמ', אמר לו הבא כו' מאי קמ"ל דדברים שבלב. אם עשו והא, [צ"ל] אם עשו כו' והא. (ואמר לאחר לקבלו ממנו) הרי. מתיבת ואמר עד תיבת הרי נמחק. מתני', פרוטה אמר לו. [צ"ל] פרוטה ואמר לו. בכולה פתילות או בכולה נרות או. [צ"ל] בכולה נרות או בכולה פתילות או. באחת אתרוג. עיין בתוס' סוכה (דף ל"ט (ע"ב) [ע"א ד"ה יותר]).
רש"י ד"ה לא עשו שליחותו. [צ"ל] לא עשו שליחותן. ד"ה החנווני מעל וכו', קודם שהגיעה ליד החנווני החנווני מעל ולא בעל הבית ולא שליח) דבעה"ב לא מעל דכיון דנזכר בעה"ב קודם שנעשה כו'. מתיבת קודם עד תיבת קודם שנעשה כו' נמחק. ד"ה אלא כיצד יעשה וכו', כשנזכר לו שיוציא החנווני. [צ"ל] כשנזכר לו שיציל החנווני, תיבת שיוציא נמחק. ד"ה גמ', הא לאו בני שליחות נינהו וכו', בעל הבית משיעשו שליחותו. [צ"ל] בעל הבית כשיעשו שליחותן, הס"ד. ד"ה אבל לא זיעת הקופה וכו', ומ"מ האי. תיבת האי נמחק. שם, לאו בר זיעה הוא. [צ"ל] לאו בר דעת הוא, תיבת זיעה נמחק. ד"ה אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות וכו', ששינה שליחות בפרוטה. [צ"ל] ששינה שליחותו בפרוטה.
תוס' ד"ה אמר לו הבא לי מן החלון, והביא לו (מן הדלוסקמא) מן הדלוסקמא והביא לו (מן החלון) ולא פירש כו'. [צ"ל] אמר לו הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמא ולא פירש כו', והשאר נמחק. שם, הרבה דלוסקמות אע"פ. [צ"ל] הרבה דלוסקמאות אע"פ. שם, על אותו חלון כי. [צ"ל] על אותו חלון שהבאת ממנו כי. ד"ה הבא לי מן החלון וכו', בעה"ב שהוא מסתמא גזבר שהרי עדיין כו'. ס"א בעה"ב ומיירי שהבעה"ב גזבר שהרי עדיין כו'. ד"ה שלח ביד חש"ו וכו', מעל. ובגמ' פריך הא לאו בני שליחות נינהו. ס"א מעל. ואע"ג דלאו בני שליחות נינהו מ"מ איתעבד שליחותו כדמפרש בגמרא. ד"ה לא עשה שליחותו החנווני מעל וכו', ויוציאם החנווני ומעל החנווני. [צ"ל] ויוציאם החנווני ובעה"ב לא מעל דלא עשו שליחותו ומעל החנווני. ד"ה הבא לי בחציה נרות וכו', ופתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות. ושינה. [צ"ל] ופתילות והביא בכולן פתילות כולן לא מעלו בעה"ב לא מעל דלא עשה שליחותו מפרוטה ושליח לא מעל דלא שינה משליחותו מפרוטה ולא ימעול שליח עד שישנה שליחות מפרוטה וצ"ל דכל הני דמתני' מיירי בגזבר המסורות לו פרוטות של הקדש דאל"כ מיד שנטל הפרוטות ונתנן לשליח בעה"ב מעל הס"ד. ומה"ד ה"ג אבל אמר הבא לי בחצי פרוטה נרות ממקום פלוני ובחצי פרוטה פתילות ממקום פלוני ושינה. שם, שהרי שינה מדעת בעה"ב. [צ"ל] שהרי שינה הפרוטה מדעת בעה"ב. ד"ה והלך והביא לו בפרוטה אתרוג וכו', שניהם מעלו ר' יהודה. [צ"ל] שניהם מעלו בפרוטה אחד עשה שליחותו ובפרוטה אחד שינה ר' יהודה. ד"ה אמר ר' אלעזר עשאום כמעטן וכו', מעטן הוא שמשימין. [צ"ל] מעטן הוא כלי שמשימין. שם, ולא זיעות בקופה פי'. [צ"ל] ולא זיעת הקופה פי'. שם, דלא ניחא ליה כיון. [צ"ל] דלא ניחא ליה ביה כיון. שם, דרשא יותן דומיא. [צ"ל] דרשא דיותן דומיא. שם, דאיהו גופיה לא חשיב. [צ"ל] דאיהו לא יהיב חשיב, תיבת גופיה נמחק. שם, נמי בעודהו הטל עליו ושמא התם איכא. [צ"ל] נמי עודהו הטל עליו הרי זה בכי יותן וי"ל דהתם איכא. ד"ה נתנו על גבי הקוף וכו', אין זה עירוב ותירץ. [צ"ל] אין זה עירוב ומוכח התם דע"כ גרסינן אין זה עירוב ותירץ. שם, גבי הגמל לכשיגיעו. [צ"ל] גבי הפיל לכשיגיעו. תיבת הגמל נמחק. שם, כיון דבר דעת. [צ"ל] כיון שבר דעת, אות ד' ל"ש. שם, מיירי בעמד ורואהו. [צ"ל] מיירי בעומד ורואהו. שם, ואמר תיקני. [צ"ל] ואמר הרואה תיקני.
<h2>דף כא:</h2>
תוס' ד"ה נתנו על גבי הקוף וכו', דאין שליחות לדבר עבירה, הס"ד. ומה"ד. מאן דאמר לשלוחיה זיל זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא קנה לוקח מדאמר במתני' בעה"ב מעל ובפרק אלמנה ניזונית בעיא לן אי אמר ליה זיל זבין כורא וזבין ליה לתך מאי מי אמרינן ליה טבא עבדי ליה שהרי לעולם יכול למכור ואולי יתיקר וקנה לוקח או דלמא מצי א"ל לא ניחא לי דליפשי שטרות עלי ואע"ג דהכא ליכא למימר טעמא דלאפושי שטרא מיהו אי בעא לימא מעביר על דבריו הוי הכא לא עשה שליחות, הס"ד.
תוס' ד"ה כגון דאייתי ליה שוה שש וכו', כפלים ממה שאני משתכר עתה. ה"נ מסתברא דרע רע בדמים קאמר וכדאמר דאייתי ליה שוה שש בשלש. מודה ר' יהודה ואי ס"ד חלוק רע ממש שאין שוה אלא שלש ודכותיה גבי קטנית דאמר ליה הבא לי בסלע פולין והביא לו בחצי סלע פולין ובחצי סלע ממין אחר אמאי מעל בעה"ב לימא ליה בסלע פולין איצטריך אלא ש"מ דליכא תרעומת לבעה"ב על השליח אלא במאי דלא אייתי ליה טפי. אילימא במתא דמזדבני בשומא כו' אמר רב פפא בדוכתא דמזבני בכני פי' מדה מדה. דפסיקא מילתייהו ולא מוזלי וא"ת מ"מ קשיא דמאי תריץ לפי מה שפי' דטעמא משום רווח דכפילא ודאי הכא גבי קטנית מיירי דאייתי ליה שוה שני סלעים בסלע כי היכי דאיירי רישא דאייתי שוה שש בשלש ואומר רבי אע"ג דמזבני כני כני מ"מ נכנס המוכר בטעות ליתן שני כנים שוים שני פרוטות בפרוטה וא"כ לימא בעל הבית לשליח אי יהבת ליה כוליה סלע אייתת לי שוה שני סלעים כדקאמר ברישא לכן נ"ל כמו שפי' רש"י בכתובות ונראה לפי דבריו שאינו מחשיב בתר זה הדבר משום דאי יהבת ליה כוליה סלע אייתי ליה שוה כפלים משום דהוא סבר דכיון דהמוכר [מכר] בטעות ליתן שוה שני סלעים בסלע כמו כן אם ילך מיד יתן לו אלא בעה"ב קובל על השליח שאם היה לוקח כל הדינר היה מרויח יותר מכפלים שהיה נותן י"ג סלעים בששה דכיון שנתן לו שוה שש בשלש א"כ אילו היית לוקח כל הדינר היה נותן לך שוה י"ג בששה וכן הדבר דבכל דבר המזדבן בשומא כשאדם לוקח יותר אז נותן יותר ושוה שני דינרין דקאמר הכא שוה שני דינרין וטפי פורתא קאמר וניחא השתא דמשני בדוכתא דמזבני כני כני ואם כן לעולם לא מוזיל טפי משתי כני בפרוטה. חסר מן התוס'.
תוס' ד"ה פרוטה של הקדש וכו', דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי בכריתות. [צריך להוסיף] והכי איתא בתוספתא הראשון מעל ומביא אשם תלוי והשני מביא אשם ודאי דברי ר"ע וחכ"א אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
גמ', חלוק קטן ורע א"ל, [צ"ל] חלוק קטן ורע מאי רע בדמים דא"ל. דקתני (סיפא). תיבת סיפא נמחק. שהקטנית בפרוטה וקטנית בדינר. ס"א שהקטנית בסלע היא קטנית בפרוטה ש"מ. בדינר ה"ד אי באתרא דזבני בשומא גבי קטנית נמי דיהב סלע מוזלי ליה טפי אמר רב פפא בדוכתא דמזבני בכני כני כנא כנא בפרוטה דהתם פסיק מילתייהו. ס"א בדינר ומי לא שני גבי קטנית נמי דיהיב סלע שויא טפי אמר רב פפא באתרא דמזבני בכני דהתם פסיק מילתייהו. בכני כני כנא, [צ"ל] בכני כנא, תיבת כני נמחק.
רש"י ד"ה גמ', שמעת מינה מ"ד לשלוחיה זבין וכו', דזבן לו. [צ"ל] וזבן לו, אות ד' נמחק. ד"ה אימא סיפא רבי יהודה אומר וכו', ב' דינר זהב. (משום דא"ל בעה"ב אי יהבית כו') דקתני. [צ"ל] ב' דינרין בדינר הלכך לא עבדית שליחותי ולא יהבת דינר כוליה כדבעיא מינך מש"ה בעה"ב לא מעל, הס"ד. ומה"ד ה"נ מסתברא דמתניתין כגון דאייתי ליה שוה דינר בג' וטעמא דר"י דפטור בעה"ב כדאמרינן [דקתני], מתיבת דינר עד תיבת דקתני נמחק. ד"ה דכנא כנא בפרוטה דהתם פסיקא מילתייהו וכו', שניהם מעלו. [צריך להוסיף] שהקטנית בפרוטה היא קטנית בסלע כלומר שאין יכול לומר לו כי הבאת לי קטן ורע שכך הוא טוב אותו הקטנית שקונה בפרוטה כאותו שקונה בסלע הלכך שניהם מעלו ש"מ, הס"ד.
תוס' ד"ה נתנו על גבי הקוף וכו', חרש דמעילה. [צ"ל] חרש שוטה וקטן דמעילה. שם, כיון דשליח דמעילה. [צ"ל] כיון דשליחות דמעילה. שם, והכא הוי שינוי רשות. [צ"ל] והכא נמי הוי שינוי רשות. שם, שליחות בר דעת. [צ"ל] שליחות חש"ו כן וכמו כן ע"י דבר דעת [במלאכת שלמה, שליחות דחש"ו וכמו כן ע"י שליחות דבן דעת]. ד"ה כגון דאייתי ליה שוה שש וכו', סלעים בשלש. [צ"ל] בשלש סלעים. שם, מרויח יותר. ס"א משתכר כפליים ממה שאני משתכר עתה. ד"ה ואמאי לימא אי לא שני ליה וכו'. [צ"ל] ואמאי מי לא שני ליה וכו'. תיבת לימא אי נמחק. שם, קטנית דיהיב ליה טפי. [צ"ל] קטנית נמי דיהיב סלע שויא טפי. שם, גרסי' בכתובות פ'. [צ"ל] ה"ג הכא ובכתובות פ'. ד"ה פרוטה של הקדש וכו', מטבע חשיב ולא בטיל. ברוב והכי משמע בתוספתא דקתני והשניה משמע דליכא אלא שנים. [במלאכת שלמה העתיק דברי השיטמ"ק בשם תוס' אתירוץ קמא דליכא אלא זולתה בכיס דליכא ביטול ברוב והכי משמע בתוספתא וכו']. ד"ה היו שנים הגדול שבהן הקדש וכו', דמתניתין נמי לימא דהמטבע. [צ"ל] דמתניתין מקשה דהול"ל דהמטבע, תיבות נמי לימא נמחק.
<h2>דף כב.</h2>
רש"י ד"ה אומר שני לוגין וכו', עושה ממה שנשתייר מאה מדות מפריש עשרה. [צ"ל] עושה אותן מאה שנשתיירו עשרה. שם, למעשר שני. ומיחל, שיעור זה מיחל למעשר שני. [צ"ל] למעשר שני וכנשתייר בכלי כשיעור זה מיחל למעשר שני. ד"ה רבי יהודה ור' יוסי ורבי שמעון אוסרין וכו', נמי שהוא. [צ"ל] נמי איכא למימר שהוא.
